“זה נראה לי מאוד מוזר, רגשות מעורבים. בשעה הזו, 8:00 בבוקר, כבר קיבלתי את כל התלמידים הנפלאים שהגיעו בשער בית הספר. כמו בכל שנה, גם הלילה לא הצלחתי להירדם, אני עדיין נרגשת. אני רוצה לאחל הצלחה בכל העוסקים במלאכה, שתהיה להם שנת לימודים פוריה ומוצלחת”.
כך פתחה הבוקר בהתרגשות את הראיון עמה מנהלת בית הספר “אמי”ת רבי עקיבא” באור עקיבא הפורשת, דבורה אלימלך. היא סיפרה לקלמן ליבסקינד ויובל אלבשן ב”כאן רשת ב'” ברדיו, על התחושות והתקוות מ-47 שנותיה בבית הספר – ובמבט אל העתיד.
“מצד אחד אני בבית, עם עיתון, וקפה ונחת. אבל הגעגועים לילדים, למאור הפנים שלהם, לחיוך. אני גרה 39 שנים ליד בית הספר, שומעת את הצלצול, לא פשוט”, סיפרה אלימלך, שפרשה בקיץ האחרון מניהול בית הספר, והעבירה את שרביט הניהול לארז קהלני, מורה ומחנך בבית הספר.
“8 שנים הייתי תלמידה, ובהמשך חזרתי לרבי עקיבא כמורה, סגנית ומנהלת 25 שנה. זה מפעל חיי. הייתי שם מכיתה א’, ליוויתי אלפי בוגרים, תלמידים, ילדים פרטיים שלי, אחיינים, דודנים. אור עקיבא זה מקום קטן. זה הבית שלי”.
יחד איתה התראיין יהב אור מססה (27), שהחל היום ללמד במערכת החינוך בישראל. “אני התחלתי ללמוד כימיה בטכניון, אבל אחרי שנה אחת בלימודים הבנתי שזה לא בשבילי”, הוא סיפר. “אחרי חושבים קטן הבנתי שאני רוצה לעסוק בהוראה. ההתעסקות בתלמידים, באנשים, לראות אותם מחייכים, את הליווי הצמוד קרצו לי”.
“צריך הרבה סבלנות, אמונה ואהבה בכל ילד וילד”. אלימלך || צילום: אתר בית הספר
על השאלה לגבי השימוש ההולך וגובר בסמאטרפונים באמצע שיעור, אמר המורה החדש: “אפשר להשתמש בטלפונים גם לטובת השיעורים, משרד החינוך מנסה לקדם ולפתח את זה. צריך לא לפחד מהטלפון אבל אפשר לשלב גם אותו. אני בא עם הרבה אנרגיות. מתרגש לשמוע את דבורה מסכמת את הקריירה כשאני ממש בהתחלה”.
אלימלך נשאלה, האם בעוד 20 שנה יתמנה אור מססה למנהל בית ספר או בעוד שנתיים-שלוש כבר ינטוש את מערכת החינוך והשיבה: “אני מהמרת על אופציה א’, שהוא ינהל את בית הספר. אני מתוך הצוות שלי הצמחתי כ-10 מנהלים ומדריכים מחוזיים. עבודת הניהול היא מורכבת וקשה, אבל יש בה שכר רב. זו זכות לעבוד בחינוך”.
[blog_news title=”קראו גם:” style=”” count=”3″ category=”מגדלור-אור-עקיבא” category_multi=”” excerpt=”2″ link=”” link_title=””]
משבחת את שיתוף הפעולה עם ההורים
אלמילך נשאלה על חינוך ילדים בעבר לעומת היום. “הדור השתנה ומשתנה, אבל אני חושבת שמבחינתי, בשנים האחרונות, היה קל יותר ללמד את הילדים בשנים האחרונות”, היא הפתיעה. “גיוון ומרקם האוכלוסייה השתנה בבית הספר, יש שיתוף פעולה נכון ויפה עם ההורים. באמת ממקום של מעורבות ונכונה ואמיתית. וזה ממש עזר לי מאוד. היה לי עם ההורים שיתוף פעולה נפלא וזה עזר לי להצמיח את בית הספר. ועכשיו – רואים את הפירות בעמל של כולנו”.
כשמונתה אלימלך לניהול בית הספר, היא ניהלה אף את מוריה האישיים בכיתה א’, ואף מנהלה לשעבר של בית הספר, חיים אביצרור ז”ל, שנשאר לעבוד איתה 10 שנים נוספות. “מאוד חששתי, כשניגשתי למכרז וקיבלתי את ניהול בית הספר מאוד חששתי מהמקום הזה. אבל האמנתי שהמורים ידעו לעשות את ההפרדה, ואכן זה מה שקרה. עבדנו בשיתוף פעולה מתוך כבוד והערכה, וכולנו הבנו שאנחנו מובילים את הספינה הזו, ומצעידים כל ילד וילד. פנה אליי חיים אביצרור ז”ל, מנהל בית הספר הקודם במשך 30 שנה, שהיה המנהל שלי מכיתה א’, והוא זה שהביא אותי לבית הספר רבי עקיבא לחנך כיתה. כשהוא ביקש להישאר, מיד אמרתי כן. הרבה הרימו גבה. זה מפעל חייו והוא רק עזר לי”.
אלימלך נתנה עצה בסיום למורה החדש: “יהב, המון אמונה בדרך, אהבה, והרבה סבלנות. פעם שאלו את הרב קוק מה הדבר החשוב ביותר בחינוך, והוא ענה: סבלנות. שאלו אותו, מה אחרי סבלנות? והוא ענה: עוד הרבה סבלנות. צריך הרבה סבלנות, אמונה ואהבה בכל ילד וילד. כך מצליחים”.
