גיל ודנה, בני זוג מהשרון בשנות ה-40 לחייהם, חוו במהלך ראש השנה אירוע שכמעט ונגמר בטרגדיה איומה.
בשל עומסים שונים ודברים רבים בוטלו ונדחקו לפניה – כולם, חוץ מקורס החייאה של מד”א, בו השתתף גיל במסגרת מועדון רכיבת אופני הרים אולרייד – AllRide בו הוא חבר. במהלך הקורס, בו עסקו בעיקר בדום לב ובמכשיר הדפיברילטור, רכש גיל כלים חשובים ומצילי חיים והתפלל כי לא ייאלץ להשתמש בהם בעתיד.
במהלך ראש השנה, הרגישה דנה מועקה בחזה, התקשתה לנשום והתמוטטה – גיל בעלה מצא אותה על הרצפה בחדר המקלחת בביתם כשהיא בהכרה מעורפלת. גיל מיד חייג 101 למגן דוד אדום והזעיק אמבולנס, תוך ניסיון לאבחן את מצבה ולסייע לה.
על אותם רגעי אימה, סיפר גיל: “מיד כשהבנתי כשמשהו לא בסדר התקשרתי למד”א על מנת להזעיק עזרה והסברתי להם מה קרה. כל הגוף שלה היה קשה והיא לא הגיבה, ואז פתאום היא הרפתה ולא הגיבה. מיד נזכרתי בקורס החייאה והבנתי שצריך להתחיל עיסוי לב. תפקדתי כמו רובוט, לא היה לי זמן לחשוב ולעכל”.
צילומים: דוברות מד”א
על המשך הטיפול, הוסיף: “כעבור מספר דקות בודדות צוות מד”א הגיע והמשיך את הטיפול. את לקחו את העניינים לידיים, נתנו לה מכות חשמל ותרופות והמשיכו את העיסויים עד שהלב שלה חזר לפעום. פחדתי שהיא לא תצא מזה בחיים. הייתה פאניקה מאוד גדולה ולמזלנו ושמחתנו – הסיפור מאחורינו. היא עברה אירוע לב, הייתה מונשמת ומורדמת במצב לא נודע והיום היא בבית! זה נס. אנחנו עדיין בהליך שיקומי ויש עוד עבודה, אבל המצב השתפר פלאים”.
על הקורס שעבר, סיפר: “אני עכשיו חסיד של הקורס ומספר עליו לכל החברים, המשפחה והסביבה. מי היה מאמין שהקורס הקטן שעברתי יציל את החיים של אשתי. בתוכי ידעתי שהקורס כל כך חשוב – שהוא נחקק לי בזיכרון ובזכותו הצלחתי לתפקד בהצלחה. במקום להישאר בהלם – פעלתי. אני רוצה להודות מכל הלב לצוותי מד”א – לחובשת במוקד שתדרכה אותי מה לעשות, לפראמדיק אחמד ולצוות האמבולנס ולצוות בית החולים שפעלו בנחישות ונלחמו על חייה. הם מלאכים מצילי חיים”.
פראמדיק מד”א אחמד אבו שאח, סיפר: “כשהגענו לבית, המשכנו את פעולות ההחייאה שהתחיל גיל ובמשך כרבע שעה טיפלנו בדנה עם שוקים חשמלי, תרופות, עיסויים והנשמות. הצלחנו לאחר דקות ארוכות להשיב את הדופק והמשכנו בטיפול הרפואי הקריטי גם בדרך לבית החולים. ביקרתי אותה לאחר מכן באשפוז ולא האמנתי שהיא התאוששה כל כך מהר. כשסיפרו לי שהיא במצב טוב הייתה לי צמרמורות וירדו לי דמעות. ממצב של בין חיים למוות היא יצאה עומדת על הרגליים. זה מדהים וזה נותן לי את הדלק להמשיך להציל חיים בעבודה. כשהגעתי לבית שלה וראיתי את הילדים למטה מחכים בפחד – ידעתי שאני חייב לעזור להם ולהציל את אמא. תודה לאל שהיא חזרה הביתה בשלום”.
