מחקר חדש: “צפיפות כלי הרכב בכבישי ישראל היא תוצאה של מדיניות ציבוריות כושלת”



 

בשנים האחרונות מנסה המדינה להילחם בבעיית צפיפות כלי הרכב באמצעות עידוד אזרחיה לעשות שימוש בתחבורה הציבורית. אז איך זה שעדיין תקציב התחבורה ציבורית קטן משמעותית מתקציב פיתוח הכבישים?

צפיפות כלי הרכב הגבוהה בכבישי ישראל מהווה סוגיה חברתית כלכלית חשובה ביותר הדורשת תשומת לב שלטונית וגיבוש פתרון ארוך טווח, ולפיכך עולה לאחרונה רבות על סדר היום התקשורתי והפוליטי בישראל.

ישראל סובלת מרמת צפיפות תחבורתית מן הגבוהות ביותר בקרב מדינות ה- OECD ובשנים האחרונות אנו עדים אף להחמרת המצב כתוצאה מגידול בולט במספר כלי הרכב הנעים בכבישי ישראל.

הצפיפות הרבה בכבישים הנה בעלת השפעות שליליות רבות ומגוונת על החברה והכלכלה הישראלית, החל מאיבוד זמן עבודה יקר של הנהגים כתוצאה מפקקי התנועה ופגיעה בפריון העבודה הכולל במשק, הגברת רמת זיהום האוויר ועד לגידול במספר תאונות הדרכים.

נראה כי בפני המדינה עומדות שתי דרכים יעילות להתמודדות עם בעיית הצפיפות בכבישים: האחת, המכוונת לטווח הקצר היא הרחבת שטחי הכבישים הקיימים וסלילת נוספים על – מנת להכיל את כלי הרכב הרבים.

השנייה, המכוונת לטוח הארוך יותר הגברת השינוע ברכבות בתחבורה ציבורית ובהתאמה הפחתת השימוש בכלי רכב פרטיים.

את המחקר ערך ד”ר ארז כהן מאוניברסיטת אריאל, ובו התעמק במדיניות משרד התחבורה ומשרד האוצר למציאת פתרונות לבעיית צפיפות כלי הרכב. מהסתכלות רחבה זו נמצא כי מדיניות התחבורה בישראל אינה קוהרנטית ואינה ממוקדת מטרה, שהרי בשעה שהמדינה מקצה בשנים האחרונות תקציבים הולכים וגדלים לטובת פיתוח תשתיות לתחבורה הציבורית, היא ממשיכה במקביל להקצות תקציבי עתק לפיתוח תשתיות הכבישים בארץ.

אין חולק על הצורך בסלילת כבישים חדשים (לטובת גישה לשכונות חדשות, עבור שדרוג כבישים רעועים וכו’). אולם, בניית כבישים במטרה לקצר את זמן הנסיעה ולהקל על פקקי התנועה, כמוה כהשלמה עם גזירת גורל וכחשיבה פסימית שמספר כלי הרכב רק יעלה בעתיד, ללא כל יכולת של המדינה לשלוט על מגמה זו.

שהרי אם המדינה הייתה מאמינה באמת ביכולתה לבצע שינוי ממשי בקרב אזרחיה ולעודד אותם לעשות שימוש בתחבורה הציבורית במקום בכלי רכב פרטיים, הרי שאין הגיון בהקצאה תקציבית כה גדולה כעת לטובת כבישים שבעתיד השימוש בהם יקטן כלל שמספר כלי הרכב יפחת.

כמו כן, הקצאת תקציבי עתק לטובת הרחבת כבישים הנה חשיבה מוגבלת המכוונת לטווח הקצר שהרי עם הימשכות הגידול הטבעי באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים – יגדל מספרם של כלי הרכב בישראל ולפיכך גם הכבישים החדשים והרחבים הנסללים כיום יסתמו בעתיד הלא רחוק מפקקי מתנועה.

לכן, סביר יותר להפנות תקציבים רבים יותר לטובת פיתוחה של התחבורה הציבורית בהשוואה לתקציבים המוקצים לפיתוח וסלילת כבישים, מתוך אמונה כי ככל שזו תהיה מפותחת יותר כך יגבר בה השימוש ובמקביל יפתח השימוש בנסיעה בכבישים.

בנוסף, ממצאי המחקר מלמדים כי חרף העובדה שתקציבי פיתוח התחבורה הציבורית בישראל נמצאים בשנים האחרונות במגמת עלייה, עדיין הם נותרים נמוכיםבהשוואה לתקציבים המופנים לטובת פיתוח וסלילת כבישים.

מה יכולה להיות אם כן, הסיבה למדיניות לא קוהרנטית שכזו? בחינת הכנסות המדינה ממיסוי כלי הרכב מובילה למסקנה כי נתח המס הגבוה והגובר משנה לשנה עומד בבסיס תמריצה של המדינה בהמשך הגידול במספר כלי הרכב בארץ. סביר להניח כי מציאות בה האזרחים מחזיקים בכלי רכב פרטיים המניבה לקופת המדינה הכנסות תקציביות גבוהות במיוחד, נוחה למקבלי ההחלטות מן ההיבט הכלכלי ועל מנת לאפשר לאזרחים לנוע בדרכים עם רכבם, מקצה המדינה תקציבים רבים לטובת פיתוח וסלילת כבישים חדשים (שכאמור לא יחלוף זמן כה רב עד אשר יהפכו גם הם לצפופים ולקשים לנסיעה).

תקציבים אלו עולים כאמור על אלו המוקצים לטובת פיתוח תחבורה ציבורית. כך יוצא שפעילותה של המדינה לפיתוח התחבורה הציבורית אינה אפקטיבית כל עוד היא משמרת את תמריץ הנהגים לנסיעה ברכבם הפרטי ובכך פועלת בניגוד לתועלת ציבור האזרחים שנאלץ להמשיך ולהחזיק ברכב פרטי ולשלם עבור כך כספי שימוש ואחזקה גבוהים בכל שנה.

צילומים: דוברות עיריית חדרה, ארכיון מגדלור ניוז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.