משפחת ברודץ – הגר ושלושת ילדיה, שוחררו ביום ראשון (26.11) משבי החמאס במסגרת הפעימה השלישית של שחרור החטופים מרצועת עזה. הגר וילדיה עפרי (10), יובל ואוריה (4) נחטפו יחד איתה מביתם שבקיבוץ כפר עזה. אביחי ברודץ, בעלה, יצא מאז לרחבי הארץ והעלה את המודעות למשפחות החטופים. הוא חיכה לפגוש אותם בכיליון עיניים וביום ראשון זה קרה.
מי שצפה אמש (שני, 27.11) במהדורה המרכזית בחדשות 12 (הכתבה לצפייה חוזרת – כאן, מתוך N12) היה יכול לשים לב כי מיקום צילום הכתבה מאוד מוכר לתושבי אור עקיבא. מדובר היה בכיכר החנויות בשד’ דוד המלך, במרכז שכונת אורות.
ברודץ סיפר כי פגש אנשים נפלאים בדרך שעבר מאז יום ה-7.10 ועד היום, כאשר אחד מאותם אנשים מופלאים שפגש והפך מאז אותה שבת מקוללת לחבר של ממש הוא חייל המילואים עידו בוהדנה (24) מאור עקיבא.
בוהדנה ספר במקצועו, נמנה על הלוחמים ששחררו את כפר עזה. הוא היה בבית משפחת ברודץ’ אחרי שבני המשפחה נלקחו ממנו – ושם ברגע אחד הבין, המשפחה נחטפה ולא נרצחה. כעת כשבני משפחת ברודץ’ שבו סוף סוף מהשבי, בוהדנה שיחזר את הסיפור המסעיר מהרגע שבו הוקפץ לקרבות ב-7.10 עד לסוף המשמח, בראיון שנתן לאתר YNET.
“קיבלתי שלושה בתים ועד היום אני זוכר אותם”, מספר בהודנה. “לבית הראשון נכנסתי ומצאתי את נעמי דגני ז”ל שותתת דם, מחוץ לבית שלה היה מחבל מת. כיסיתי לנעמי את הפנים במגבת ואמרתי בלב יתגדל ויתקדש שמי רבא. המשכתי לבית השני וראיתי את מאיה בן דוד ז”ל מתבוססת בדם, ללא רוח חיים. בהמשך סיפרו לי שאחד הילדים אמר לאבא: ‘קר לאימא, צריך לכסות אותה’. ואז הגעתי לבית של אביחי.
“לא רצינו להיכנס מהכניסה הראשית, ניסינו למצוא פתח אחר. נכנסתי מדלת צדדית, זיהיתי קליעים של צה”ל, כנראה היה שם כוח לפניי. בחדר חשוך, מתוך החושך ראיתי זוג עיניים מסתכלות עליי. זה היה רודני הכלב של אביחי, הוא היה מפוחד למוות, לא רצה לגשת אלינו, יילל. במטבח ראינו עוגת יום הולדת. וכולנו התחלנו למרר בבכי. משהו בבית עורר בבוהדנה סקרנות. הוא הבחין בניירת עליה כתוב היה מספר הטלפון של הגר, אשתו של אביחי. “חייגתי אליה והטלפון שלה היה זמין. 9 באוקטובר, יומיים אחרי, הטלפון זמין. ניתקו לי בפנים. אמרתי לחבר’ה: ‘זו חטיפה!’. אמרו לי להפסיק להתעסק עם זה””, נכתב בכתבה.
בפוסט שפרסם בוהדנה ביממה האחרונה, העלה על הכתב זכרונות מהחודש המטורף שעבר: “השביל הזה מתחיל כאן ״ – ב7/10 שבת השחורה , אני והפלגה מוקפצים ללא כל הודעה מוקדמת מטעם הצבא (חייגן) אלא באמצעות אומץ לב וחתירה למגע של סא״ל מאיר כרמי מפקד גדוד 71 של חטיבה 55 , הגענו אל תוך קיבוץ כפר עזה ותחת אש עזה ניהלנו קרבות , עשרות מחבלים חוסלו על ידי הגדוד ומשם הגענו לשלב הבתים , 15 משפחות חולצו בלילה של שבת השחורה לבין ראשון , הגענו יום לאחר מכן לטיהור בתים ובשלושת הבתים קיבלנו שלוש משפחות: דגני , בן דוד , ברודץ . בבתים הראשונים לצערינו הגענו למראה זוועות הטבח , גופות של אחינו ואחיותינו שרועות בבתים אך בבית משפחת ברודץ יש שקט חודר , שקט שצועק לי בלב מילה אחת : חטיפה! , החלטתי ללכת נגד הפקודות והתחלתי לדוש בתוך המסמכים שרק יתנו לי מידע”.
