מאי בין עולמות: מבנימינה לניו יורק, בין משחק למציאות

נועם מור | 20.4.25 | 19:08

כבר בילדותה בבנימינה, מאי בן עזרא ידעה שהיא רוצה להיות שחקנית. "אני לא זוכרת את עצמי בלי במה", היא מספרת. "זה היה שם תמיד – משחק, שירה, כתיבה, נגינה, ריקוד. זה לא היה רק תחביב, זה היה חלק מהזהות שלי".
אחרי שסיימה את מגמת התיאטרון באורט בנימינה, מאי (25 אוטוטו) החליטה לקחת את החלום רחוק – לניו יורק. היא התקבלה לבית הספר למשחק על-שם "לי שטרסברג", אחד מהמוסדות הבולטים בעולם ללימודי משחק, ועברה לעיר הגדולה.

"בהתחלה הרגשתי שאני בדיוק איפה שאני צריכה להיות. הלימודים היו אינטנסיביים, אבל התשוקה רק גברה. התחלתי לעבוד בהפקות, לכתוב תסריטים, ליצור סרטים קצרים – והכול הרגיש נכון".

אבל באוקטובר 2023, המציאות שלה – כשחקנית, כיוצרת וכישראלית – קיבלה תפנית חדה. "לפני השבעה באוקטובר, ניו יורק הייתה בעיניי עיר האפשרויות הבלתי נגמרות, "היא אומרת. "היו אמנם רגעים שיכולתי לחוש ביחס טעון כלפי ישראלים, אבל זה לא היה מהותי. אחרי המלחמה – הכול השתנה".

בהתחלה, לדבריה, אנשים בסביבה שלה שאלו לשלומה, הביעו אמפתיה. אבל עד מהרה, זה התחלף בשתיקה. "התחלתי להרגיש שאני לבד בתוך הסיפור הזה. הרגשתי שהאמת שלי מתנגשת עם רעש מתגבר מבחוץ – הסתה, דה-הומניזציה. הרגע שזה הפך למוחשי באמת היה כשאיבדתי תפקיד בסרט – לא בגלל חוסר כישרון, אלא רק בגלל שאני ישראלית".

מאי לא נותנת למציאות הזאת לשבור אותה. להפך, היא משתמשת בה כדלק ליצירה. בשנתיים האחרונות החלה לכתוב ולביים סרטים קצרים, שלדבריה מאפשרים לה ביטוי ישיר יותר. "בתור שחקנית, אני מגלמת דמויות שכתבו אחרים. אבל כשאני יוצרת סרט, אני מביאה גם את הקול שלי. אני יכולה לגעת בנושאים שחשובים לי".

הסרט הקצר האחרון שלה,  "איזי", נולד מתוך עיסוקה בריקוד על עמוד – תחום שהיא מתארת כ"משחרר ומעצים". הסרט מתמקד באישה צעירה שנכנסת לעולם החשפנות כדי לתמוך באמה החולה, ומתמודדת עם סטיגמות חברתיות על נשיות, מיניות ופרנסה. "רציתי להציג נקודת מבט אחרת על התחום הזה – להוציא אותו מהמבט השיפוטי, להראות את המורכבות, את האנושיות".

איזי הוקרן בפסטיבלים בניו יורק ובניו ג’רזי, וזיכה את מאי בפרס "כוכבת עולה". כעת, היא עובדת על פיתוח גרסה ארוכה של הסרט. "זה חלום – לא רק לשחק, אלא גם לכתוב ולביים, ולספר סיפור שנוגע באנשים".

למרות הקשיים, מאי בוחרת להישאר בארה"ב. "אני לא מתכוונת להתנצל על הזהות שלי. דווקא בתקופות כאלה, חשוב לי לעמוד בגאווה, להרים את הראש, ולזכור למה התחלתי. אני כאן כדי ליצור – וזה מה שאמשיך לעשות".