היום: יום הכלב הבינלאומי; "כלב זו המתנה הכי גדולה שיש"

אורפז דנינו (28) מאור עקיבא מאמצת כלב מזה שנתיים, למרות שבילדותה הותקפה על ידי כלב: "הוא גדל להיות כלב מדהים. כאילו אומר תודה באופן תמידי" • ענת בן יונתן מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן: "בישראל רשומים כחצי מיליון כלבים. אפילו בחברה החרדית חלה עלייה בהיקפי האימוץ"

מאת: איתי טטרו, 26.08.2019, 10:16


רוצים לאמץ כלב ועד היום לא עשיתם זאת? אולי זה היום שלכם. היום מצוין בעולם יום הכלב הבינלאומי – ה-26 באוגוסט. מטרת היום היא להכיר בקשיים הרבים שעוברים כלבי רחוב וכלבי עמותות. הכלבים ידועים כתורמים לאדם בתחומים רבים, בהם בתחום הבריאות (כלבים יכולים לגלות גידול סרטני, לחזות התקפי אפילפסיה ועוד), לביטחון (חילוץ והצלה, חשיפת פצצות וסמים) ועוד.

“לפני שגידלתי כלב לא הכרתי בכלל את עולם הכלבים”, מספרת אורפז דנינו, בת ה-28 מאור עקיבא. “תמיד פחדתי מכלבים.  בכיתה ד’ נפלתי כשרץ אחריי כלב ועברתי תפרים. בגיל 23 זינק עליי כלב די גדול, רועה בלגי, ופשוט שרט אותי בכמה מקומות בגוף. כיום, בת 28, מאמצת כלב כבר שנתיים. אימצתי כלב מקסים, לא תיכננתי בכלל לאמץ, אבל הוא פשוט היה גור מתוק שהתיישב לי על כתף כמו תוכי ברגע שראה אותי, ליקק אותי, ולא רצה לרדת מהידיים שלי. מאז ידעתי שאני אשמור עליו מכולם, ומכל הסבל שכלבים עוברים בחוץ.

 

 

 

 

 

דנינו מתארת עוד: “הוא בכה כמה לילות כמו כל גור, ובכל פעם שהיה בוכה הייתי מרימה אליי למיטה, מחבקת חזק עד שהיה נרגע. הוא למד לאט לאט שעושים צרכים בחוץ, למד לבקש דברים, למד פקודות. גדל להיות כלב מדהים. כאילו אומר תודה באופן תמידי. לגדל כלב זה בדיוק כמו שקראתי. את יודעת שתאכלי רק חצי שניצל. כי מי יכול לסרב לפרצוף המתוק?

“הוא הסיבה לסיים מוקדם בילוי כי יש מישהו שנשאר מחכה לך.
הוא מחכה לך בבית וקם כשאת מגיעה ופשוט משמח אותך. את יודעת ששווה לנקות את הבית כמה פעמים בשבוע בתמורה לכלב בבית. כי כלב זה הלב של הבית. תאכיל אדם 3 שנים, ישכח לאחר 3 ימים. תאכיל כלב 3 ימים, יזכור לאחר 3 שנים. כלב זו המתנה הגדולה שיש. כלב זה לכל החיים. לא לשנה, לא לשנתיים. לתמיד”.

ענת בן-יונתן, מייסדת-שותפה של הקהילה האקדמית ליחסי אדם-חיה באגודה האנתרופולוגית, ודוקטורנטית שחוקרת יחסי אדם-חיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, כותבת הבוקר על מעמדו המיוחד של הכלב. “החברה הישראלית עברה תמורות מרחיקות לכת ביחסיה עם כלבים. כלבים נחשבים לשנויים במחלוקת ביהדות, ובתנ״ך אף זכו לאזכור בלתי מחמיא כשהתנפלו על גופתה של איזבל (מלכים ב׳, ט: י׳). השימוש שעשו הנאצים בכלבים נגד יהודים בשואה חיזק את מעמדם המפוקפק של כלבים בזיכרון הקולקטיבי…”

בן-יונתן מציינת כי המנדט הבריטי, חשף את האוכלוסייה המקומית למגוון של גזעי כלבים; העליות מברית המועצות, הביאו עמן חיבה עמוקה וידע נרחב על כלבים; וסממני תרבות מערבית, הובילו להתפתחות תרבות הכלבנות בישראל. “כל אלה, בתמיכת נרטיבים חיוביים, שהשתקפו במדיה, בספרות ובציבוריות, שינו את תדמית הכלב מטמא ומסוכן לחברו הטוב של האדם.

“מדי שנה חל גידול בשיעורי אימוץ כלבים במשקי הבית בישראל. לפי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר לשנת 2017, רשומים בישראל כחצי מיליון כלבים. אפילו בחברה החרדית חלה עלייה בהיקפי האימוץ.

“בישראל, כמו במדינות מערביות רבות אחרות, כלבים הם בעלי חיים לימינאליים, כאלה הנמצאים במצב ביניים: בעוד שמבחינה ביולוגית אינם משתייכים למשפחת האדם, העובדה שהם חולקים עמנו מרחבי קיום משותפים, מקנה להם מעמד “כמו אנושי”. אולם, המעמד הגבוה מוקנה לכלבים רק מתוקף יחסיהם עם בני אדם. כלבים חופשיים נחשבים לסכנה חברתית, מכונים כלבים משוטטים וזוכים ליחס שונה בתכלית מזה של כלבי בית וכלבי עבודה – הם מועברים, פיזית ומנטלית, לאחורי הקלעים של החברה, שם רבים מהם מסיימים את חייהם בסבל. יום הכלב הבינלאומי הוא הזדמנות להתבונן בכלבים מנקודת מבט רחבה יותר”.