מערכים: הפועל חיפה עלתה עם מערך של 4-3-3: כיאל (#1 במגרש בחילוצי כדור – 12) ומשפתי בלמים, נועם כהן מגן ימני ומלול, המגן הימני, נכנס לעמדת המגן השמאלי במקום טוויטו; הקישור כלל את טאפוקו קשר אחורי אחד ושני קשרי אמצע – טורה וסרדל; ממן וזמיר בכנפיים ותורג’מן חלוץ יחיד.

מנגד הפועל תל אביב עלתה במערך של 4-2-3-1 עם גוטליב וקולו בלמים, אזוני וישראלוב במשחק מפתיע וטוב כמגינים; צמד הש”ש – אליאס (דינמי מאוד, #1 במגרש בכניסה למאבקים – 24) ואייזן שני קשרים אחוריים; סניור וגניס (#1 במגרש בדריבלים -7 ובדריבלים מוצלחים – 5) בכנפיים, שלומי אזולאי בחוד ואופק ביטון (פרוספקט נהדר ואם ישתפר באגרסיביות יעלה עוד רמה) בעמדה 10 שמאחורי החלוץ.

תוכנית המשחק: חיפה שהעלתה מערך של התקפות מעבר, החליפה את המערך בהתקפה למערך של 4-4-2 כאשר זמיר נכנס לעמדת החלוץ, בדרך כלל בתמיכה של אחד המגינים שעלה וחנן ממן למרות ששיחק בכנף ימין, שיחק על כל המגרש ובכך אילץ את סרדל לעבוד קשה יותר בסגירות מאגף ימין של חיפה.

מנגד הפועל תל אביב התבססה על משחק לחץ של ארבעת שחקני ההתקפה הקדמיים שלה, לאחר שהבינה כי הקו האחורי של חיפה נעדר שחקנים קבועים, פגיע ונעדר כישורים טכניים להעביר את הכדור לקו השני, לצד משחק בקו אחד של שני הקשרים האחוריים אליאס ואייזן בהגנה ושחרור אליאס לשחק בעמדה 8 מרחבה לרחבה. בנוסף רפואה השתמש באופק ביטון כג’וקר שנכנס לקו האחורי של חיפה יחד עם שלומי אזולאי ולעיתים גם עם עומר סניור כדי לבטל את היתרון המספרי של הגנת חיפה.
אירועים משמעותיים: המשחק לא התעלה ברמתו, לשתי הקבוצות. מדד השערים הצפויים (xG) הצביע בצדק על משחק שהיה צריך להסתיים 1-1 ורוב המשחק הרגיש כמו משחק של שתי קבוצות אמצע טבלה בליגה השניה.

יחד עם זאת, הפועל תל אביב הגיעה נחושה יותר מהפועל חיפה וכבר מן הפתיחה לחצה את חיפה ולא פחדה מלהתמיד עם לחץ גבוה על שחקני הקו האחורי של חיפה. תל אביב הפגינה אגרסיביות שנעדרה ממנה בעידן שקדם לרפואה: שחקני תל אביב זכו ברוב המאבקים, בשתי המחציות ואף חילצו יותר כדורים בחצי המגרש ההתקפי, כאשר אחד מהם אף הוביל לשער השני. קבוצות, בדרך כלל, מפגינות כישרון או אגרסיביות וכאשר הכישרון יורד נוכח העדרם של שחקני הרכב, מידת האגרסיביות והמחויבות צריכה לעלות, רק שבמגרש קבוצה אחת הקפידה על כך – הפועל תל אביב.

בכדורגל המודרני למצבים נייחים יש משמעות רבה. יש קבוצות באירופה שכובשות ב-30% מהם ובארץ מכבי חיפה והפועל באר שבע הן היחידות שמתקרבות לנתון זה. מצבים נייחים “שווים” בממוצע 8 שערים בעונה ו-10 נקודות. לעיתים הצלחה במצבים נייחים היא ההבדל בין אליפות לסגנות, בין משחק בליגה האירופית לבין מחנה אימונים באירופה, בין פלייאוף עליון לתחתון ואף ירידת ליגה. אף אחת מהקבוצות לא הראתה שהנושא חשוב לליבה או לפחות תרגיל אחד לרפואה וזה לא סתם כפל משמעות. הגדילה לא לעשות הפועל חיפה עם 11 מצבים נייחים שכללו 8 קרנות ו-3 בעיטות חופשיות. הקרנות היו שבלוניות בדרך של ניסיון למסור את הכדור לטאפוקו הגבוה לפינה הקצרה או להרים את הכדור לרחבה מתוך אמונה סטטיסטית שאולי זה יפגע בראש הנכון. מספר המצבים הנייחים של חיפה (11) דומה למספר ההתקפות המתפרצות שלה (13) וחוסר ניצול המצבים במשחק זה, כמו ברוב משחקי העונה, מצריך התייחסות של הצוות המקצועי. נקודת האור היחידה של חיפה הינה הכנסת יותר שחקנים לרחבה בזמן הקרנות במחצית השניה (6 ולקראת הסוף גם 7), אך גם “הייל מרי” מצליח יותר עם שיטה מאשר עם תקווה.

השחקן שקיבל הכי הרבה מסירות בחיפה היה חנן ממן (58) שפרט ל-3 מסירות מפתח לא הצליח להשפיע יותר מדי על המשחק, אולם מהרגע שעבר במחצית השניה לעמדות אחוריות יותר, הוא היה כמעט היחידי שהצליח להעביר את הכדור לקו השני והשלישי, אך בהעדר תנועה מספקת של חבריו (למעט פדידה שלא הפסיק לרוץ, עם 4 דריבלים נהדרים, עשה הגנה וניסה לשנות) לא היה לו כמעט מה לעשות.

מנגד השחקן של הפועל תל אביב שהמשחק עבר דרכו יותר מכולם היה הבלם אדי גוטליב (37 מסירות שהוא קיבל), ובכך לגוטליב לא רק היה משחק טוב, אלא הוא גם נתן לרפואה אפשרות שכמעט לא היתה קיימת בעבר להפועל תל אביב – לשחק עם קו אחורי גבוה יותר, לתת לבלם לנהל את המשחק כמו פלאניץ’ במכבי חיפה ולאפשר בהתאם ליתר שחקני השדה לשחק גבוה יותר, ובכך גם להשפיע על ההתקפה וגם להשפיע על ההגנה באמצעות לחץ של שחקני ההתקפה על שחקני ההגנה של חיפה לאחר איבוד כדור, למרות שהקישור הפותח של הפועל תל אביב היה עם יחס איבודים/חילוצים שלילי ושל חיפה חיובי.
שלוש נקודות אחרונות, שתים של חיפה ואחת בעניין מאמני הקבוצות:

הראשון טאפוקו: קשר אחורי הוא אחד מהתפקידים החשובים בקבוצה והוא שואב לתוכו מספר גדול של תפקידים: בהגנה הוא סוויפר שצריך לנקות לפני הבלמים ולהכווין את השחקנים שלפניו, לדעת לתקל, לחלץ, להיכנס לקו הבלמים שצריך ובהתקפה הוא הפיבוט שבוחר להיכן הכדור ינוע, תפקידו להעביר את הכדור לקו שני או שלישי וזו רק רשימה חלקית ולא ממצה. טאפוקו, אם היה שחקן ישראלי, ייתכן והיה שחקן ליגת על סביר, אך משחקן זר מצופה שישדרג את הקבוצה ויהיה לפחות בפרמטר אחד או שניים מצויין. טאפוקו בכל הפרמטרים בינוני וכשהוא אוחז בתואר אחוז המאבקים המוצלחים הכי נמוך במגרש של שחקני ההגנה והקישור של שתי הקבוצות (3/10), כולל הפסד במאבק אוויר למרות שהוא השחקן הכי גבוה על המגרש, אפס תיקולים מוצלחים (0/3), אפס מסירות מפתח, אפס מסירות התקפיות ובעיקר חוסר יכולת להניע את הכדור מהר או לשחר אותו מהר או להשפיע על המשחק – וקבלו את אחד השחקנים הלא יעילים בהפועל חיפה. לא יפלא שאחרי שהוא הוחלף וטורה עבר לקישור האחורי (אלישע חייב להמשיך בכך), המשחק של חיפה ‘השתחרר’ והיה דינמי יותר.

הנקודה השנייה שייכת לגל אראל. במחזור ה-13 מול הפועל ירושלים בטדי הוא נכנס בדקה 70 לקישור האחורי במקום טורה, אך במקום להגיע לעמדה של טורה הוא טעה לרוץ לאמצע המגרש, נכשל בפעולה הראשונה שלו, הותיר בור אחריו שאותו ניצל עידן שמש כדי לכבוש. העתק הדבק במשחק מול הפועל תל אביב: גל אראל נכנס בדקה 86 לקישור האחורי, נכשל בפעולה הראשונה שלו, טעה והותיר בור אחריו שאותו ניצל שי אליאס כדי לכבוש.

הנקודה השלישית שייכת למאמנים: לרפואה מגיעות כל המחמאות. כאשר חסרים שחקנים בהרכב וחסרונם פחות מורגש, המשמעות שהשיטה של המאמן עובדת. משחק הקרבה, דינמי מאוד, הכולל 2 קשרים אחוריים והצטרפות של חלוץ שני נראה שמאזן את המשחק של הפועל תל אביב. היא אמנם שיחקה כך בעבר עם קלינגר, אך ההבדל הוא בעיקר בגישה, בהקרבה ובהשקעה. כשהשחקנים של תל אביב רואים את הענק האדום ביציע, יותר מאלף איש, שואגים ושרים כבר שעה לפני המשחק(!) אין ספק שזה נותן מוטיבציה. לא סתם הדרך של חיפה לפני המשחק להתמודד עם הקהל של תל אביב היתה השמעת שירים של הפועל חיפה בעוצמות לא אנושיות.

מהעבר השני אלישע נראה מקובע בדרך שלו. ההחלטה להכניס בדקה 86 את טורה כבלם על חשבון משפתי הגיונית ואולי היתה יכולה לסייע למאמץ ההתקפי ללא הטעות של אראל, אך ניכר שאלישע מעדיף שינויי שחקנים מאשר שינויי מערך.

המשחק האחרון מול הפועל תל אביב נדמה וסוגר מעגל לאלישע. המשחק הראשון של אלישע בהפועל חיפה היה בבלומפילד בסוף העונה שעברה, אחרי הפסד של חיפה לבני יהודה ששלח את סילבס הביתה. סמוך לכניסתו לתפקיד אלישע התבטא בראיונות שהוא מבין שהבעיה הגדולה ביותר של חיפה – הספיגות, נובעת מבעיה של משחק ההגנה ולכן עבר למערך של 4-1-4-1, ייצב את משחק ההגנה ויצא לרצף משחקים מרשים. כעת ניכר שהפועל חיפה חזרה שוב לאותו מקום שאלישע התחיל: קבוצה עם משחק הגנה לא טוב, ללא מחויבות, ללא אגרסיביות וללא אמונה של שחקנים במגרש שהדברים יכולים להשתנות. אלישע חייב למחוק את כל מה שעשה עד היום בקבוצה ולבנות מחדש, כבר במשחק הגביע הקרוב, אחרת השעה הנוחה של המשחק בצהריים, תהיה קבועה, אך בימי שישי.

נקודה אחרונה שעלתה ממש בסוף הטור – לפני המשחק השחקנים התחממו והתאמנו עם מאמן הכושר. בעוד שחקני הפועל תל אביב נהנו מהכנה נוחה בצל, שחקני חיפה התבשלו והתאמנו על שמינית מגרש, הפינה הצפון מזרחית, שרק בה יש שמש קופחת. אמנם זה לא הגורם להפסד, אך אין סיבה ששחקני הקבוצות יגיעו לפתיחת המשחק עם טמפרטורות אחרות או עם הבדלים ברמת ההכנה.

///צילומים: הפועל חיפה לייב