זו היתה אחת התקופות הקשות של שלומית דהן מאור עקיבא, אולי הקשה ביותר. לפני כשלושה חודשים היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי הלל יפה שבחדרה, הורדמה והונשמה והיתה בסכנת חיים.

לאחר כחודש, עם הרבה תפילות בבית, באור עקיבא ובקרב מכריה, לצד מאמצי הרופאים והרבה אמונה שתעבור את המשבר, החלה בהליך של שיקום. אתמול (שלישי), כשעדיין היא מתקשה לדבר, הגיעה עם מי שליוותה אותה באופן צמוד לאורך כל התקופה, חלי בן נון, והעניקה מתנה לצוות היחידה לטיפול נמרץ כללי – כשכולם מזילים דמעה.

“הלל יפה זה בית, המשפט הזה כל כך נכון. לא ויתרתם עלי, עשיתם הכל כדי להציל אותי ואני בלי מילים”, אמרה דהן בקול חנוק. “אחרי תקופה ארוכה והמון טלטלות הגעתי היום כדי לומר תודה. לצוות המקצועי, לצוות התומך, שליוויתם אותי”, הוסיפה דהן, שהרגש והדמעות שזלגו מעיניה מעידים על הדרך שעשתה.

“התודה היא לבורא עולם, לתפילות ולשליחים הנאמנים”, היא הוסיפה, לצד אביה, גבי, שנשא אף הוא מילות תודה כשהוא מלווה בדמעות. “המחלקה שינתה לנו את כל קו המחשבה על בית החולים”, אמר האב.

קראו גם:
ממרותקת למרתקת: ההרצאה החדשה של שלומית דהן מאור עקיבא תנסה לעורר בכם השראה

חלי בן נון, ציינה שהמשפט של שלומית ‘תן בי את הכח לתת לאחר את מה שנתת בי’ מסכם את הרצון שלה להילחם ולהחלים עד הסוף. “יש לנו עוד דרך אבל חלק ארוך וקשה כבר מאחורינו”, ציינה בן נון וסיכמה: “הלל יפה, אתם אלופים, תודה”.

לפני כשנה החלה דהן, החולה במחלת הדושן, הגורמת לניוון שרירים, להרצות על סיפורה האישי. אין ספק שהפרק החדש והמסעיר הזה בחייה ייכנס לתוך הסיפור המרתק, המרגש והמפליא אותו היא חווה.