לראות את הטוב, לראות את האור, עקיבא 📸 📹

מאת: איתי טטרו, 10.05.2019, 16:00

הזיכרון, העצמאות, העצב והצחוק, הריקודים והדגלנים, ההתרגשות, הרוח, העשייה, האוכלוסייה, הייחודיות, האנשים • כתבנו, איתי טטרו, לא פספס את טקס הדלקת המשואות באור עקיבא וחזר עם סוללה טעונה של רוממות רוח • צפו במיטב הצילומים ובקליפ העירוני

עד לפני מספר שנים, טקס המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות באור עקיבא היה, באופן יחסי, טקס שולי. אירוע שרבים לא מכירים, בקהל בעיקר חניכי תנועת הנוער “בני עקיבא” ובני משפחה קרובים. ואז, אט אט החל השינוי. הוא נבנה ביסודיות, עם התשתית הנכונה והיציבה, והתרומם מעלה מעלה, מדי שנה, עד שנסק לשיא חדש – בערב יום העצמאות שנערך השבוע.

היכל התרבות באור עקיבא היה מלא עד אפס מקום ביום רביעי, כאשר השמש לקראת שקיעה בחוף הים של קיסריה השכנה. אם לפני שנתיים היה ניתן למצוא כיסאות ריקים בקהל, הרי שהשנה מדרגות המעבר בין השורות היו עמוסות באנשים.  

אבישי מזרחי, כותב טקסטים מופלא, מנחה בחסד את הערב המיוחד הזה, שמתחיל – בדומה לטקס המשואות בהר הרצל בירושלים – בדברי זיכרון, נחמה ומשמעות על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. השנה הוספו מסכי ענק בהיכל שהפכו את הבמה לאינטראקטיבית – למשל, כאשר נוגן השיר “רקמה אנושית” של חוה אלברשטיין, וילדי בתי הספר רקדו לצליליו, הוקרן סרטון מבית העלמין המקומי, במהלכו נציגים מתנועות הנוער בעיר מדליקים נרות זיכרון בחלקה הצבאית.

ההמשך היה שמח, מלא קצב: מזיכרון לעצמאות, ממלחמה לתקומה, לתפארת המדינה. תלמידי בתי הספר, תנועות הנוער, ילדים, בני נוער, דתיים וחילוניים, קטנים וגדולים, השתתפו יחד בקטעי ריקוד ושירים, כחול ולבן, תרבות, אותנטיות ישראלית במיטבה – לקול התשואות מהקהל. סרטון המופק מדי שנה ומושקע לפרטי פרטים, הופק עם תושבי העיר, כשברקע גרסת כיסוי מרגשת של ילדים ומבוגרים מהעיר ל”מה שהלב בחר” של קובי אפללו. ערב שכולו 100% תוצרת מקומית, סחוט, טבעי ומלא אור וטוב שנשפך מהבמה אל עבר כולם, כבר אמרנו?

 

את המשואות הדליקו שבעה, שנבחרו על ידי ועדה עירונית בלתי תלויה שהוקמה במיוחד לשם כך וקיבלה המלצות מתושבי העיר, על אנשים שתרומתם ייחודית, צנועה ומלאת השראה. בצוות הוועדה: רחמים צאלח, משה נקש, רחלי הומינר, משה אובעזיז, מיכה מורסיאנו ואריה צרכיאן. הוועדה בחרה ביהודה וגמן שהדליק את משואת המנהיגות והביטחון; פלורה בן הרוש שהדליקה את משואת הסעד והמרפא; דבורה יסכה סימאונה הציתה את אש משואת המעורבות החברתית; חברי תנועות הנוער גל תורג’מן ותובל טפירו, דור העתיד של המנהיגות; הרב רמי כדר שנשא את משואת החינוך; ומי שלא השאירה עין אחת יבשה, קהל מריע שעמד על רגליו והרבה חן בעשייתה – סוליקה אמסלם.

חשוב לציין כאן את הצוות המיוחד הזה שעומל על הטקס כל השנה, נכנס להילוך שלישי בחודשים נובמבר-דצמבר, ולצוות טיסה החל מינואר ועד שהולכים לישון בליל העצמאות: איילת שופר, רחלי הומינר, גולן לוי, גלעד אליצור, חיהלה אליצור, רחל נקש ובנות השירות בעיר.

אם צפיתם בטקס, אתם ודאי מתכוננים כבר לטקס הבא, בערב יום העצמאות ה-72. אם לא יצא לכם להגיע, סמנו ביומן מעכשיו, ואל תקבעו שום דבר. אתם תטעינו את המצבר האישי שלכם לפחות לכמה ימים, ואולי אף לשבועות.