סיפור על חוב ‘ישן’ לכאורה למינימרקט בפרדס חנה-כרכור, שב ועולה על פני השטח. זאת לאחר תושב קיסריה שניהל בעבר מינימרקט בפרדס חנה, תבע תושב פרדס חנה אחר בדרישה כי ישלם לו חובות משנת 2014 בגובה למעלה מ-14 אלף שקלים, לאחר שקנה מוצרים במינימרקט אך לטענת בעל המקום – לא שילם עבורם.
בכתב התביעה, שהוגש לאחרונה לבית המשפט השלום בחדרה, טוען התובע כי “הנתבע רכש בשנת 2014 סחורה ומוצרים והתובע הסכים בהגינותו ונדיבותו כי הנתבע ישלם לו בהקפה, קרי ברישום כרטסת מסודרת, לאחר שהתנהלו בין השניים יחסי אמון”.
ואז, לקראת חודש ספטמבר 2014, הודיע בעל המכולת לנתבע כי הוא מתכוון להפסיק לעבוד במקום ולמסור את המינימרקט לאדם אחר. על פי התביעה, “הנתבע הבטיח לתובע כי ברגע שיפסיק לנהל את המקום הוא יסדיר את כל החוב”. על פי בעל המכולת, חובו של הנתבע כלפיו עומד על 14,133 שקלים.
ומאז, כך טוען התובע, במשך שנים עד היום, לא הסדיר הנתבע את חובו. “הדבר מסב לתובע נזקים כבדים, אי פרעון החוק הינה התנהגות שלא בתום לב תוך ניצול אדם ישר ותמים שנתן אמון”.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע, תושב פרדס חנה, הוא טען כי יש לדחות את התביעה בכלל “נזק ראייתי חמור”, שכן חלפו שנים ממועד “החוב” הנטען ועד להגשת התביעה. “נבהיר שלכל הפחות בשנת 2013, היה בידי התובע את כל המידע הדרוש לו על מנת להגיש את תביעתו ואולם הוא החליט להגיש את התביעה רק בסוף 2021!”, נכתב בכתב ההגנה, “טענת ההתיישנות קובעת כי די ב”קצה חוט” כדי לחייב את התובע להגיש את התביעה. הרכישות שנעשו, אם וככל שנעשו, היו לאורך תקופה ארוכה ואין מקום ל”בחירת תאריך אקראי” על ידי התובע”.
צילום אילוסטרציה
עוד טוען הנתבע בכתב ההגנה כי “הנתבע הוא אדם אמין ומסור שמעולם אפילו ‘לא פגע בזבוב’. לפני שנים רבות, הנתבע רכש במיני מרקט של התובע סחורה ומוצרים. התובע והנתבע התנהלו ביניהם באמצעות כרטסת שאינה אומתה על ידי הנתבע. התובע והנתבע חלוקים בדעותיהם לגבי טענת התובע לחוב שלא הוסדר ביניהם”.
עוד טוען הנתבע כי הוא מכחיש את לב ליבה של התביעה: “הנתבע מכחיש את האמור בסעיפים 7-8 באופן בו נכתבו הדברים. הנתבע יוסיף ויטען כי לא ציין שיסדיר את החוב כיוון שלא נותר בין הצדדים חוב להסדיר. זאת ועוד ולמען הזהירות, חוב הנטען לכאורה כבר מזמן איננו רלונטי שכן חלה עליו עילת התיישנות כאמור לעיל”.
התביעה תידון בבית המשפט השלום בחדרה.
