תערוכת הצילומים “בנות סושי יפניות” נפתחה בשבוע שעבר במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, אחד משבעת המוזיאונים הנחשבים בישראל. התערוכה מציגה את עבודותיה של הצלמת חדוה רוקח מאור עקיבא.

רוקח, שזכתה להישג מרשים עם תערוכת היחיד שלה במוזיאון הנחשב, מנציחה בצילומיה שש נשים יפניות מהאזור. נשים אלו בחרו להישאר בישראל בזמן המלחמה ולהכין סושי לחיילים, במקום לחזור ליפן.

צפו בסרטון מפתיחת התערוכה. צילום: ניוז חיפה והקריות >> 

טקס הפתיחה התקיים בנוכחות אורחים מכובדים, ביניהם שגריר יפן בישראל אראי יוסוקה וראש העיר חיפה, יונה יהב, מה שמדגיש את חשיבותה של התערוכה ואת הקשר התרבותי בין ישראל ליפן.

התערוכה מהווה הזדמנות ייחודית לצפות בעבודותיה של רוקח ולהתוודע לסיפור מרתק של תרבויות נפגשות בתקופה מאתגרת.

על התערוכה (לפרטים נוספים, הקליקו)

ביום שישי 19 בינואר 2024 התכנסו “בנות סושי יפניות” (קאורי, נעמי ע’, יורי, ממי, ארי ונעמי ש’) להכין סושי עבור החיילים בחזית. במשך שעתיים הן הניחו אורז על אצה, קילפו אבוקדו, הוסיפו גזר, חביתה ומלפפון, גלגלו אצות וחתכו אותן. אחת אורזת ואחרת כותבת ברכות לחיילים. המעשה לא נועד להשביע את הרעבים אלא לפנק אותם, להעניק מזון שהן מיומנויות בהכנתו, ושאותו הן נוהגות להכין לבני משפחותיהן. בעת הכנת הסושי שררו ביניהן הרמוניה וסדר שהקסימו אותי. הפעולות המתואמות, האקרובטיקה העדינה של אצבעות נעות בחינניות על גבי אצות וההבנה ששררה ביניהן בשתיקה, בצחוק ובדיבור, היו יפים בעיניי, כמו גם הסינרים המגוהצים והמטפחות היפניות שחבשו לראשיהן. שש נשים, שישה סיפורי חיים מלאים בהכרעות, פחדים ותקוות. בין ההכרעות ניצבת ההחלטה לחיות בישראל, רחוק מהוריהן, בני משפחותיהן, עמן וארצן. הן החליטו לקשור את גורלן בגורל בני עמי ולגלות סולידריות גם בעת הקשה והמורכבת הזאת. על מעשיהן משוך חוט של חן, חסד וקסם.

כולי תקווה שדרך מבחר הצילומים המוצגים כאן הצלחתי להעביר את מכלול התחושות והרשמים שחשתי במהלך הזמן הקצר בו שהינו יחד.

חדוה רוקח, צלמת הפרויקט