שלומית דהן מאור עקיבא נגעה במוות ושבה לחיים. לפני כשנה וחצי החלה דהן, החולה במחלת הדושן, הגורמת לניוון שרירים, להרצות על סיפורה האישי. אין ספק שהפרק החדש והמסעיר הזה בחייה ייכנס לתוך הסיפור המרתק, המרגש והמפליא אותו היא חווה.

“את אפריל 2020 אני בטוחה שלא אשכח”, היא מספרת השבוע, כחצי שנה לאחר שחלה ההתדרדרות במצבה. “יום שבת בבוקר התעוררתי עם קושי בנשימה, חיוורת, סיטורציה נמוכה מאוד, דופק 130, ואני שבחיים לא מעזה להתלונן מבקשת מאבי שיזמין לי אמבולנס.

“הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי, מהרגע שהגיע הטיפול נמרץ אני זוכרת שהתעוררתי במיון בבית החולים הלל יפה מונשמת, הייתי בטוחה שזה עניין של כמה ימים, מסתבר שזה נמשך 8 חודשים”.

דהן מתארת כי עברה דום לב, מוות קליני והחייאה של 7 דקות, הונשמה והורדמה במשך חודש וחצי בטיפול נמרץ. חודש וחצי שהתה בין חיים למוות. “כל עם ישראל התפלל עליי והרגשתי את התפילות. אני מודה לכל אחד ואחת מכם”, היא מספרת.

“אחרי טיפול נמרץ העבירו אותי לפנימית ד’ שם המתנתי למחלקת שיקום,  אחרי שלושה שבועות העבירו אותי לשיקום ואחרי 3 ימים דגמו אותי לקורונה. בבדיקה השלישית יצאתי חיובית, 52 אנשים נכנסו לבידוד בגללי, העבירו אותי למחלקת כתר בבית החולים “מאיר” בכפר סבא. מסתבר שאחרי 24 שעות הקורונה נעלמה.
המסע היה ארוך, מלא בכוח באמונה”.

לפני שבועיים, ערכה דהן סעודת הודיה מצומצמת. “זכיתי להודות לבורא עולם על הניסים והנפלאות”. בדף הפייסבוק שלה היא סיפרה בפרקים את כל החוויות שחוותה. כאן, בהמשך הכתבה, תוכלו לקרוא את הפוסטים המלאים.

“אני מודה מקרב לב למרכז הרפואי הלל יפה שבחדרה שהצילו את חיי, שנלחמו עליי ולא ויתרו, לגברת שרה בעדש האחת והיחידה שהפכה לאחות גדולה, לכל צוות ביה”ח. תודה לבורא עולם על הטוב.  הבטחתי שאת הסיפור שלי אני יפרסם בכל מקום. שנזכה לקדש את השם”.

ומה היום אתם שואלים? “חזרתי לחיים שהיו לי לפני כל הסיפור וחזרתי לעסוק בעסק שפתחתי בשתי ידיי, “המדפיסות, ה-תמונה שלכם שווה, יותר”. זה, מחזיק ומחייה אותי. אין יותר מספק מלשרת לקוח מרוצה”.

החברה עוסקת בכל סוגי ההדפסות, מארזים מיוחדים לאנשים מיוחדים. “כל מה שיכול לבטא את הרגשות שלנו, אני פה בשבילכם”.