בית משפט השלום בנתניה קבע כי על עיריית חדרה לפצות ב-125 אלף שקלים את תושב העיר, בגין נזקים שנגרמו לו לאחר שנפל בבור במדרכה.
על פי התביעה, בעת שהגבר (כבן 60) הלך ברחוב, נתקעה רגלו בבור בעומק 20 ס”מ. בעקבות ההיתקלות, רגלו התעקמה בחוזקה והוא נפל על הקרקע. בעקבות המקרה הוא פונה לטיפול רפואי ואובחן כמי שסובל מקרע חלקי ברצועת הקרסול. נכותו של התובע עמדה על 5%.
בבית המשפט טען התושב כי חייג אל המוקד העירוני והתריע על הבור המדובר, ובעוד חלק מהמפגעים מתוקנים לעיתים, הבור הזה אינו סודר ונותר מפגע בשטח.
העירייה מצידה לא הכחישה את האירוע, אך לטענתה, לא ניתן לדעת האם הוא נפל ונפצע מהבור המדובר והראתה סתירות בגרסתו של האיש, כשלטענתה – לא הוכח קיומו של מפגע.
התובע מעולם לא הציג תמונה של המפגע ומהתמונה שצילם עולה כי ישנו תיקון שנעשה בכביש מבלי שניתן לדעת פרטים לגביו כגון מתי צולם, מי תיקן ומתי. כמו כן, מדובר לכאורה במפגע שמצוי מול בית שכן ולא מול ביתו של התובע.
השופטת בבית המשפט בנתניה קבעה כי התובע הוכיח כי נפל ואת עצם קיומו של מפגע, וכי “גרסתו הייתה עקבית, קוהרנטית ונמצאה אמינה”, בעיניה.
“בעוד שהתובע הציג את גרסתו ביחס למפגע”, כתבה בפסק הדין, “אשר נתמכה בעד נוסף שגרסתו לא נסתרה, הנתבעת בחרה להתעלם מטענת התובע ביחס למפגע הספציפי והסתפקה בהכחשה כללית מבלי לספק כל גרסה. אני סבורה כי במצב דברים זה, מצופה היה מהנתבעת לזמן עדים מטעמה על מנת שיתנו הסבר בדבר התיקון שנעשה, מועדו ונסיבותיו. משלא עשתה כן, אין לנתבעת גרסה נגדית לגרסת התובע”.
הסיפור הובא לראשונה באתר אוביטר.
