“אני לא רוצה שהבן שלי יהיה לוחם, אבל אם הוא יהיה, אני לא אומר לו לא”, כך מתארת חני (חנה) אברמוב מאור עקיבא (בתמונה, צילום מסך: אתר XNET), שנפצעה קשה ביולי 2001, כלוחמת מג”ב, ועוררה דיון מעמיד על שירות נשים ביחידות קרביות. אברמוב היתה מהלוחמות הראשונות במשמר הגבול.
בריאיון לאתר המגזין “לאישה”, מספרת אברמוב שנולדה וגדלה באור עקיבא, עברה לנתניה עם משפחתה וחזרה להתגורר בעיר לפני שנה וחצי, על החלומות לשרת בלהקה צבאית, הגיוס כאחת מ-23 לוחמות במג”ב, הבחירה בה לצילומים למגזין צרפתי, הפציעה הקשה, הניתוחים המורכבים והשיקום הארוך.
כאמור, ב-2001, אברמוב נפצעה בהיתקלות, ספגה את רוב האש, נפגעה ברגלה, בפלג גופה העליון ובפניה – שנזקקו ל־18 ניתוחים במרוצת השנים, ניתוחים מורכבים לשיקום הלסת.
בטרם גיוסה, רקדה ושרה בלהקה המקומית באור עקיבא, ובגיל 17 עברה עם משפחתה לנתניה. בראיון נשאלה האם היא מתחרטת על גיוסה לשירות קרבי, ואברמוב משיבה בשלילה. “פעם אחת אמרתי בתקשורת, ‘אני מצטערת ששירתי את המדינה’. התכוונתי שאם הייתי יודעת שאתמודד עם כל הביורוקרטיה והקשיים מול משרד הביטחון על מה שמגיע לי, לא הייתי נלחמת בשביל המדינה”.
אברמוב הוסיפה כי “אבל אני לא מצטערת על המסלול שעברתי. עדיף שהוא קרה בצבא. היום, כשהם כבר דואגים לי לכל, אני מבינה שמשרד הביטחון הוא גוף שיודע לטפל בנכים טוב יותר מביטוח לאומי”.