צביקה אביב, תושב בנימינה, בן 58. נשוי לאתי, סייעת בגן חובה. אב לשלושה: מירן, ירין ואוריין. איש ציבור במושבה, עוסק בגינון, מקים מערך הספורט ומועדון הכדורגל בבנימינה, מנהל קבוצת “זיכרונות ילדות בנימינה” בפייסבוק בה חברים כ-2,200 איש.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
בילדות נסענו לחופשה אצל סבתא שלי בבאר שבע ואחי ואני רצינו לעבור לדודים שגרים באזור אחר. באיזשהו שלב אחי הצליח להגיע לדודים ואני הלכתי לאיבוד במשך כמה שעות, ולאחר 4 שעות המשטרה מצאה אותי והחזירה אותי לבית המשפחה.
מתי היית הכי מאושר?
ביום שהכרתי את אישתי.
מתי היית הכי קרוב למוות?
בשנת 84′ במילואים הראשונים שלי, נכנסנו כשיירה לכיוון צידון ורכב שנסע לפנינו עלה על מטען. זה היה רגע שזכור לי כהכי טראומתי.
מה גורם לך שמחה?
לעזור לזולת.
מתי טיילת בפעם האחרונה ולאן?
לפני הסגר נסענו לפארק הלאומי באשקלון. יופי של מקום.
מתי בכית לאחרונה?
כשאמי נפטרה לפני 3 שנים. זה הדבר שהכי עצוב לי והכי חסר לי.
איפה אתה נוהג לבלות?
בתקופה שלפני הקורונה הייתי יושב בבתי קפה, פאבים.
מהי בנימינה בשבילך?
נולדתי בבנימינה, אני חלק מהמקום הזה ואני רואה את עצמי כאדם שתרם המון לקהילה. אם זה להנהלת המתנ”ס, הקמת מערך הספורט בבנימינה והבייבי שלי זה הקמת מועדון כדורגל בבנימינה. המשכתי לתרום בבית הספר, בוועד הורים, כחבר ויו”ר במשך 20 שנה.
אתה גנן. לא של ילדים, אלא ממש בגינה.
לפני 30 שנה הייתי שכיר בחברה של שיווק מזון, ובשלב מסוים הבנתי שאני מעדיף להיות עצמאי. מאחר וגדלתי בבית פרטי, הדבר שהכי דיבר אלי זה הגינון, אז אמרתי לעצמי: “אם אתה אוהב את זה אז למה שלא תתפרנס מזה?”. מאז אני עוסק בגינון. היום אני מנהל קבוצת הפייסבוק של זכרונות בנימינה, קבוצה נוסטלגית ואני מאוד מחובר אליה. אני רואה כמה שזה מחבר בין אנשים. זו קבוצה המזכירה לכולנו את הזיכרונות מפעם. תמיד כיף להזכר בימים של אז, בחוויות מהילדות.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 20 שנה?
בפנסיה, מטייל בכל מקום בעולם עם הילדים, בעזרת השם גם עם הנכדים. מסתכל בכייף על החיים שעברתי ונהנה מכל העשיה שהייתה לי בדרך.
