כתב: ניר בר

1. מערך: לאור חסרונו של ממן שנפצע במשחק האחרון, אלישע בחר לפתוח במערך של 5-2-3 עם לויטה (מצטיין המשחק) בשער, שלישיית בלמים, נעם כהן הימני שיחק בעמדת המגן השמאלי ודור מלול שיחק בעמדת המגן הימני. בקישור אלישע בחר לפתוח עם שני קשרים אחוריים, גל אראל הימני בצד שמאך ולידו ליואיץ’ השמאלי בצד ימין (ציוות רגליים הפוכות בקישור האחורי שכבר לא עבד במשחקים קודמים). מלפניהם שיחקו תורג’י ואוז’בולט חלוצים עם טורה מאחוריהם, במעין משולש התקפי, שגם לא מעבה את האגפים (שדרכם מכבי משחקת) וגם מחליש את האמצע. לא ברור מדוע טורה וליואיץ’ לא שיחקו בעמדות מוצלבות, טורה הרי שיחק העונה טוב יותר בקישור האחורי ובהעברת הכדור לקו השלישי וליואיץ’ היה טוב יותר בעמדות קדמיות יותר ולא הצליח להשפיע על הבילד-אפ של ההתקפה.

המערך לא עבד מכמה סיבות: הראשון, על-מנת לשחק מול מכבי שמשחקת בהעמסה על האגפים (על-ידי מגן ושחקן אגף) כדי ליצור יתרון מספרי ולעיתים משחקת בדרך של העברת כל הקבוצה לצד אחד כדי לשלוח את הכדור בקרוס לצד שני (כמו במשחק האחרון) – הפועל איתה צריכה לשחק עם שחקן אגף, בכל צד, שיתמכו במגינים שלהם. במציאות יותר מדי פעמים היו שני שחקני מכבי על אחת מפינות ההגנה של חיפה ובחלק מהמקרים קפילוטו מצא את עצמו משחק בעמדת המגן השמאלי בשל כך.

בנוסף, המערך של מכבי היה תמיד ביתרון על פני המערך של הפועל: עד ההרחקה, בכל זמן נתון היו להפועל 3 בלמים מאחור ו-3 שחקני התקפה מלפנים, כך שההגנה במשחק שוטף התבצעה עם ארבעה שחקנים בלבד, כאשר שניים מהם בקישור. הפועל הפסידה את המשחק כבר בפתיחותו בשל מערך לא מתאים ושמטה יתרון מספרי בהגנה (על-כך מייד).
אלישע היה צריך לעבות את הקישור שלו ולבטח לא לשחק עם שלישיית קישור התקפית ואמצע (גל וליואיץ’) חלש (שלא החזיק מספיק טוב את ההגנה ולא תמך מספיק בהתקפה). מערכים של 4-1-4-1 (המערך שייצב את הקבוצה עם הגעתו של אלישע למועדון) או 4-4-2 קווים (מערך שייצב את הקבוצה כמה פעמים העונה) היה מבטל את רוב היתרון הגדול מדיי של מכבי במשחק, יתרון שגרם להפועל להיראות רע מההתחלה. הוסיפו את ההגנה שנראתה בתחילת המשחק מבולבלת, שלישייה קדמית שלא באה לידי ביטוי ובעיקר העדרו של קישור(!) של הפועל, וקבלו קבוצה שלא הגיעה מוכנה למשחק. היה לאלישע זמן רב להתכונן למשחק ולהכין תכנית משחק, אך תכנית משחק טובה עד פתיחת המשחק והיה מצופה מאלישע לזהות את אי ההתאמה של המערך שהוא עלה איתו. זו לא בושה לשנות, גם אחרי חמש דקות.

2. שנת שמיטה: בכדורגל, 90% מהזמן ההתקפי מוקדש ליצירת יתרון מספרי במקום מסוים במגרש. הרי להגנה באופן טבעי יש יתרון מספרי בקו האחורי ובדרך כלל גם בקו השני, כך שאחד מתפקידי הקבוצה המגינה הוא לשמור על עמדות המוצא עד כמה שאפשר ולא לשמוט את היתרון המספרי בהגנה. בכמעט כל ההתקפות של מכבי ובעיקר בשערים, מכבי הצליחה להשוות את היתרון המספרי של הפועל או אפילו לעלות עליו(!). בשער הראשון היו 5 שחקני מכבי מול 5 שחקני הפועל ובשער השני היו 6(!) שחקני מכבי מול 5 שחקני הפועל (אני לא מעלה את התמונות בשל זכויות יוצרים אך כל אחד יכול לראות זאת בתקצירים).

משחק בעשרה שחקנים אינו תירוץ לכך, שכן השערים לא נכבשו בהתקפות מעבר, אלא בחוסר משמעת טקטית של שחקני הפועל ובמערך חליפי שלא היה מתאים: אחרי ההרחקה של תורג’י אלישע היה צריך לעבור למערך של 4-4-1 או של 5-3-1. חוסר משמעת טקטית זאת כבר היתה מנת חלקה של הקבוצה מספר פעמים העונה, שבכולן הפועל נענשה בספיגות מיותרות. היה מצופה שבמשחק כל כך חשוב, הכולל זמן ארוך להתכונן אליו, ההכנה למשחק, ובעיקר ניהול המשחק, יהיו כאלה שלא יאפשרו שמיטת יתרון מספרי בהגנה ופריכות טקטית.

3. האינטרס האישי והקבוצתי: פעולה אחת של אלישע גרמה לי לתהיות מאוד קשות ממרומי שער 8 בבלומפילד, ולא ראיתי שהנושא זכה להתייחסות מספקת ולניתוח. בדקות 75-78 אלישע ביצע 3 חילופים והכניס למערכה 3 שחקני הגנה: עלי כיאל, דודי טוויטו וגיא משפתי. אני מחבב את אלישע, מאוד, אך בפן המקצועי אני לא יכול שלא לתמוהה ולהרים דגל (אדום כמובן) גבוה: האם לא נכון לצפות ממאמן, שהקבוצה שלו במשחק גביע בשיטת נוק-אאוט, שנמצא בפיגור רבע שעה לסיום, יודע שאין לו מה להפסיד, שיעשה הכל, אבל ממש הכל, בשביל לנסות ולנצח? האם הרצון לנצח כולל הכנסת 3 שחקני הגנה מועדפים על-פני 3 שחקני התקפה שנמצאים בספסל? אלישע באמת ניסה לנצח עם כיאל-טוויטו-משפתי, על-פני אלטרוביץ’-בוגנים-פדידה שנמצאים על הספסל? כאשר שלושת האחרונים הם שחקני התקפה מובהקים? במצב כזה מאמן לא צריך לזרוק למערכה את כל הכלים ההתקפיים שיש לו? לשנות גם מערך? להוציא בלם ומגן? לשים חלוצים בתור קשרים אחוריים? לנסות לעשת כל מה שאפשר כדי לנצח, או לפחות להשוות, ברבע השעה האחרונה? בספורט האמריקאי קוראים לזה “הייל מרי”, שבו אתה זורק למגרש כל מה שיש לך, מתפלל ומקווה לטוב, אז אלישע בוחר לחזק דווקא את ההגנה? בזמן פיגור במשחק גביע? ולא רק לחזק באמצעות כניסת מחליפים הגנתיים אלא גם באמצעות הוצאת שני קשרים, טורה וליואיץ’? קרוב ל-9,000 איש ציפו לראות קבוצה שלא מוותרת “עד השנייה האחרונה”, כמאמר השיר, אז להרים דגל לבן רבע שעה לסיום? מול קהל אדיר שלא הגיע כמוהו שנים?

הניחוש שלי, ויכול להיות שהוא מופרך לגמרי, שאלישע בחר במודע(!) את טובתו האישית על-פני טובת הקבוצה. מחשבותיו ומעשיו היו מכוונים לחוזה הבא בקבוצה אחרת ולצורך כך אלישע היה זקוק לייחצן את הגעתו לחצי גמר הגביע. סיום מעמד חצי הגמר בדרך של ספיגת עוד שער או שניים לא היתה מאפשרת לו ליחצן את “ההישג” לכן אלישע כנראה בחר את טובתו האישית על-פני טובת הקבוצה, ובחר את טובתו האישית-עצמית על פני טובתה המקצועית-תחרותית של הקבוצה, את טובתו הפיננסית העתידית על-פני הגוף שמשלם לו את המשכורת הנוכחית, ובכך בחר לשמור עת התוצאה מאשר לנסות ולשנותה. יכול להיות שזה 100% לא נכון, אך אם הדבר נכון (והספק הולך כאן לטובת אלישע), בעולם שלי קוראים לזה ‘פעולה בניגוד עניינים’. לצערי אין לי הסבר אחר למה שאני וקרוב ל-9,000 איש ראו כרבע שעה לפני סוף המשחק. הייתי מאוד שמח לשמוע הסבר אחר שיניח את הדעת, אך בהעדרו – החילופים של אלישע רבע שעה לפני סיום המשחק מדברים בעד עצמם.

בהמשך מסע העלייה של הנוער (יום שבת, 10:30 בטוברוק) ננוחם.