יומיים בלבד לפני לידת בנו אושפז חולה במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. “כאשר הבעתי את הרצון שלנו בפני צוות המחלקה שבעלי יהיה נוכח בברית, לא שיערתי לאן זה יתגלגל”, מתארת אשתו.
הנהלת המרכז וצוות המחלקה נרתמו במהירות, אולם הרצאות הוסב במיוחד לאולם אירועים חגיגי, וביום המיוחל הגיעו כל האורחים ובני המשפחה הנרגשים לחוג את הברית בתוך בית החולים ביחד עם המטופל. “זכינו, כל מי שנכח, לחוויה מרגשת מאוד ומעוררת השראה”, אומר ד”ר רונן הוברפלד, מנהל המחלקה שבה החולה מאושפז
אירוע מרגש ויוצא דופן בבית החולים שער מנשה: ברית מילה לבנו של אחד המטופלים, שאושפז זמן קצר לפני הלידה במרכז לבריאות הנפש.
“לפני כחודשיים הרגשתי שעולמי חרב עליי”, מספרת אשתו של החולה, “ביום בהיר אחד נכנס בעלי למצב פסיכוטי, בעת שאני הייתי בהריון מתקדם. עברנו בין מספר מקומות, ובסופו של דבר הגענו לשער מנשה. בתחילה המחשבה שבעלי יהיה בבית חולים פסיכיאטרי היתה קשה מאוד עבור שנינו, גם אנחנו נגועים בסטיגמה. אבל למרות כל הקשיים, אנחנו מרגישים שיפור במצבו”.
לתוך הקושי הרפואי נכנסו גם החשש מהלידה לבד, ללא תמיכת בן הזוג, וגם עוגמת הנפש על היעדרותו הצפויה מברית המילה. “בסופו של דבר”, מספרת האישה, “חווית הלידה היתה טובה, וכאשר הבעתי את הרצון שלנו בפני צוות המחלקה שבעלי יהיה נוכח בברית, לא ידעתי ולא שיערתי לאן זה יתגלגל”.
מנהל המחלקה שבה מאושפז החולה, ד”ר רונן הוברפלד, רתם את הנהלת בית החולים לעניין וסחף אותם בהתלהבותו, ועד מהרה הוחלט כי הברית תתקיים בבית החולים עצמו. אולם הרצאות הוסב במיוחד לאולם שמחות מקושט וחגיגי, ובני המשפחה הכינו תקרובת לאירוע. ביום המיוחל ליווה צוות המחלקה, בראשות ד”ר הוברפלד ואחראית המחלקה סופי פרקש, את המטופל למקום, שם חיכו להם כל האורחים ובני המשפחה הנרגשים עד מאוד, וכמובן הרך הנולד.
“כשהגענו לברית, מאוד התרגשנו לראות את ההירתמות של בית החולים”, מתארת אשתו של המטופל, “הרגשנו מאוד מחובקים. לאורך כל האירוע אנשי הצוות עזרו ותרמו ואפשרו לנו לחגוג בצורה הכי טובה ושמחה שיש. על אף הסטיגמה והדימוי השלילי שיש לבתי חולים פסיכיאטריים בכלל ולשער מנשה בפרט, שמחנו לגלות שטעינו.
“ראינו את הפנים היפות – יחס מכבד, אנושי, קשוב ומקצועי לאורך הטיפול כולו, ובברית המילה במיוחד. כל האורחים שהגיעו הביעו את התרגשותם הרבה מהאירוע. אני מודה מאוד לד”ר הוברפלד, לצוות המחלקה ולהנהלת בית החולים”.
“הבנתי עד כמה הטקס חשוב למטופל ולמשפחתו”, אומר ד”ר הוברפלד, “ועד כמה אם המטופל לא ינכח בו, עלול הדבר להיתפס על ידו כחוויה שלילית, שתשפיע עליו עכשיו ובהמשך. כל הצוות נרתם מכל הלב, ובסופו של דבר זכינו לחוויה שגם לי היתה חשובה מאוד באופו אישי, והיתה מרגשת מאוד ומעוררת השראה לכל מי שנכח”.
