מוטי גלעם (58). תושב בנימינה, יליד בת ים. עובד סוציאלי קליני (מ.א.), יועץ לנישואין ומטפל משפחתי מוסמך, קב”ן במילואים, בעל קליניקה פרטית בבנימינה ות”א – טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי והדרכת הורים. עובד עם משרד הביטחון, מכון הקבע וגורמים בקהילה. מכין חוות דעת לצבא. מרצה ומעביר סדנאות בנושאי זוגיות, הורות, כעסים ושליטה בכעסים ואלימות במשפחה. מנחה קבוצות הורים.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
מהילדות בבת ים, עם חבר קרוב שעד היום אנו בקשר – שנינו משחקים בגבעות החול בגבול בין יפו לבת ים, יוצרים ומשתוללים על החול. הזיכרון מעורר תמיד צביטה בלב וגעגועים לימים תמימים שכנראה חלפו מהעולם, געגועים לילדות, למקום בו גדלת שתמיד מתחבר לעוד מיליון חוויות ובעיקר להיותך ילד שלא מודאג ולא מוטרד מכלום והדאגה הכי גדולה שלך זה עם מי לשחק אחה”צ או מתי הולכים לים אך גם הודיה על כך שזכיתי לחוות ילדות מסוג זה.
מתי היית הכי מאושר?
קשה לומר מתי הייתי הכי מאושר, שכן בחיים יש לנו הרבה מאוד רגעי אושר.. אבל אם אלך מעט אחורה, זה היה בקיץ האחרון, בטיול משפחתי לצפון יוון.. כל חוויה של “ביחד” עם המשפחה הגרעינית, כלומר רעייתי, הילדים ואני, היא מבחינתי רגעי אושר. במיוחד לאור העובדה ששניים מילדיי קצינים בצבא והקטן כדורגלן, כך שקשה ליצור מפגש של כולם. האדם המודרני עסוק בחיפוש אחר האושר, כאשר היום נהוג לדבר יותר על “שביעות רצון” ולא על אושר. מי שמתעסק בזה צריך קודם כל להיות פנוי לזה, בעיקר מי שלא עסוק בצרכים הקיומיים כמו תזונה, בריאות, מחסה וביטחון. הרבה מאוד אנשים מתקשים לחוות אושר ושביעות רצון מחייהם, בין אם זה מסיבות אישיותיות ובין אם זה מתוך השלמה עם קשיים ומצוקות ולא תמיד הם מבינים שהם יכולים להשפיע על מידת האושר ו/או שביעות הרצון מחייהם.
“רגע לפני שאתם פותחים את הדלת ונכנסים הביתה – עצרו ובדקו מה אתם מביאים אתכם – עצבנות מהפקקים, אי שקט, מוטרדות, חוסר פניות, חרדה משיחה עם הבוס? אם נשים לזה לב, נוכל להיכנס עם מודעות למה שקורה לנו ואז להתנהל בהתאם ולא להוציא את זה על מי שמחכה לנו בבית”
מה גורם לך שמחה?
המון דברים – מפגש משפחתי, מטופל שמספר על שיפור בחייו, זוג שמתגבר על משבר, חיוך של ילד או כל אדם בעצם ברחוב, שיר, ישיבה בבית קפה טוב, טיולים בטבע, מפגשים עם חברים, גרגור של החתולה שלי כשאני מלטף אותה, ארוחה טובה, נוף, אמנות, קניית סנדוויץ’ לקבצן… ניתן לחוש שמחה בהרבה מאוד רגעים בחיינו אבל זה דורש עצירה ותשומת לב לכך. בעידן המטורף בו אנו חיים, לא כולם מודעים למה שהם חווים באותו רגע ולא משתהים ופשוט עוברים לחוויה הבאה, בלי מתן תשומת לב לכאן ועכשיו. יש רגעים בחיים שאני מרים את ראשי למעלה ומבקש ממי שאחראי עלינו ( אלוהים, היקום..), שיעצור את הזמן, על מנת להיות יותר באותו רגע של שמחה, סיפוק ואושר.
מהו הפחד הכי גדול שלך?
להגיע ליום שבו לא אוכל לזוז ולהיות בתנועה, תרתי משמע – פיסית, מנטלית, מקצועית…אני חושב שכל בן אדם צריך לשאוף להתפתחות ולתנועה, שתהיה מאוזנת עם מנוחה, שלווה ושמירה על שקט נפשי. אני פוגש לא מעט אנשים ש”תקועים” – לאו דווקא מטופלים, גם חברים וקרובי משפחה – שנמצאים זמן רב במצב של מצוקה, עם מצב רוח ירוד, חרדות ומין מועקה מתמדת שהם כבר התרגלו אליה וחושבים ש”ככה זה ואלו החיים” – הן בעבודה והן בחיים האישיים והם מחכים שמשהו יקרה ומתי שהוא “יהיה טוב”. הקושי לצאת מאזור הנוחות ולזוז הוא קושי אוניברסלי, כי מרביתנו נעדיף את אזור הנוחות, את המוכר והידוע, גם אם לא טוב שם מזמן, שכן שינוי גם מעורר חרדה ובעיקר דורש מאתנו לקחת אחריות ולפעול למען עצמנו.
כשאתה עוסק בטיפול, ייעוץ והדרכה, קשה להימנע מלייעץ לעתים גם לאהוביך, גם אם זה לא תמיד מומלץ ואני ממש מתקשה לשבת בשקט, כשאני רואה מצב שבו אדם סובל והוא בוחר לא לזוז ולא להאמין שהאחריות על השינוי היא שלו בעיקר והוא לא רואה את היכולות שלו.
“העידן המודרני והחדירה של הסמרטפונים לחיינו וכל הטכנולוגיה המתקדמת משפיעים מאוד על העבודה הטיפולית והאדם היום צריך ללמוד להציב גבולות בעיקר לעצמו, על מנת לשמור על שפיותו, על הזוגיות שלו ועל הקשר עם סביבתו, בעיקר עם ילדיו”
איפה אתה נוהג לבלות?
מבלה הרבה מאוד בבתי קפה – צריך להבין, בית קפה זה לא רק הקפה..זאת סצינה שלמה – האנשים, המוסיקה, ריח הקפה, ההשתאות..ובעיקר בקפה הבית שלי, מתחת לקליניקה בבנימינה – קפה נונו. בנוסף, אני מבלה הרבה בטבע, עושה הרבה ספורט ומשתדל לחיות את החיים נכון, בעידן המטורף שבו אנו חיים. הטבע פותח ומרחיב את הנפש, מרגיע, מקבל ועוטף אותך מכל הכיוונים ושהות בטבע מומלצת ותמיד עושה טוב, גם למי שמגדיר את עצמו טיפוס אורבני.
// “הקושי לצאת מאזור הנוחות ולזוז הוא קושי אוניברסלי”. מוטי גלעם. צילום: פרטי, מחשבון הפייסבוק
מסעות לחו”ל.
בשנתיים האחרונות אני מוציא לוחמים לשעבר למסעות בחו”ל, מסעות בשם “עיבוד חוויות הלחימה” וניתן לומר שזהו מסע גם עבורי, למרות שאני הגורם המטפל. בנוסף, אני עסוק בפיתוח מסעות בחו”ל של אוכלוסיות ספציפיות, כמו אלמנים/ות, הורים למתבגרים, זוגות לפני נישואין ועוד, מה שיוביל לשילוב בין נסיעות בעולם לעבודה או יותר נכון סיוע בהתפתחות לכל מי שרוצה לעשות זאת קצת אחרת, באמצעות מסע אי שם בעולם.
מהי בנימינה בשבילך?
התשובה המתבקשת היא לומר “שבנימינה עבורי היא בית”…מה שנכון, אבל בתור אחד שנולד וגדל בבת ים, מטר מתל אביב, תמיד יהיה בי משהו שמתגעגע לחיי עיר. בנימינה ממוקמת מדהים ואני מוקף בטבע ובאנשים נפלאים והיא בעצם סוג של בועה. לגדל ילדים במקום כזה זה חלום שהתגשם עבורי, בתור אחד שנחשף לעולמות שונים לגמרי אי שם בבת ים… לאחרונה יש הרבה מאוד פעילות קהילתית מבורכת, כולל פתיחת פאב קהילתי שנותן מענה לאוכלוסיית הביניים, שיכולה לשבת וליהנות מבירה וחברותא בסופ”ש, במקום להירדם מול עוד סדרה בנטפליקס ב 9 בערב.
שינויים שאתה שם לב אליהם – בין טיפול משפחתי לפני עשור לטיפול משפחתי היום.
ישנם שינויים רבים בתחום הטיפול, בהרבה מובנים ואספקטים. מכיוון שאנו חיים בעידן מהיר ואינטנסיבי, גם בחדר הטיפול יש למטופלים ציפיות לתוצאות מהירות ולא תמיד יש סבלנות ואורח רוח. כשאני מזכיר את המילה “תהליך”, אני ממש רואה את השינוי בשפת הגוף ואת האכזבה לעתים, מכך שלא יקבלו ככל הנראה פתרון בפגישה הראשונה. זאת הסיבה, אגב, שבשנים האחרונות התפתחו הרבה מאוד גישות טיפוליות שמבטיחות תוצאות מהירות, עם הסתכלות על כאן ועכשיו ועל החיים קדימה ופחות התייחסות לעבר ולרקע.
בנוסף, העידן המודרני והחדירה של הסמרטפונים לחיינו וכל הטכנולוגיה המתקדמת משפיעים מאוד על העבודה הטיפולית והאדם היום צריך ללמוד להציב גבולות בעיקר לעצמו, על מנת לשמור על שפיותו, על הזוגיות שלו ועל הקשר עם סביבתו, בעיקר עם ילדיו.
קיימים קשיים מרובים התחום התקשורת הבין אישית, כי תמיד יש לאן לברוח ותמיד אפשר לשלוף את הסמרטפון, בין אם זה ברכבת או מול בת הזוג בבית קפה או בסלון ולכן יש פחות תקשורת. אנשים כיום נאלצים לתקשר במס’ מישורים במקביל, מה שגורם ליותר עצבנות, פחות סבלנות ויותר לחץ ומכאן הדרך לחרדות ולדיכאון היא קצרה. העידן המודרני משפיע מאוד על אורח החיים וקצב החיים גורם ללא מעט מצוקה, עם חיפוש מתמיד של כולנו אחר רוגע ושקט.
“סבלנות ואורח רוח נחשבות כמעט למלים גסות ואנחנו רוצים פתרונות אינסטנט, ללא הבנה שמערכת יחסים דורשת אחזקה מתמדת והשקעה”
אתה עוסק רבות ברגשות ובתגובות שלנו כאנשים – כעס, קנאה, אכזבה, לחץ. אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ואת התגובות שלנו?
אכן, עולם הטיפול והייעוץ מורכב מהבנה של העולם הרגשי שלנו, ביטוי הרגשות ועיבודן. בגדול ניתן לומר שאנשים במהות שלהם לא באמת משתנים אבל יכולים לעבור תהליכים שיסייעו להם להבין טוב יותר את עצמם ואת דרכי הפעולה שלהם, כיצד הם מתקשרים עם הסביבה ומה מפעיל אותם והם יכולים ללמוד לנהל את העולם הרגשי שלהם. בוא ניקח לדוגמא חרדה או כעס – אלו רגשות שרובנו נעדיף לא לחוות, אבל זה חלק מחיי היום יום שלנו ואם נהיה מודעים למה שעובר עלינו, מה אנו מרגישים ולמה, אז נוכל גם לנהל את זה ולשלוט בזה, מה שיקל עלינו מאוד.
אם אדם מנוהל ע”י הכעס שלו הוא יכול בקלות לאבד שליטה ולהתפרץ, כמו גם דיכאון או חרדה – רגשות שגורמים להימנעות מהתמודדות, לאי שקט, להסתגרות ולתחושת מצוקה. אם נפתח מודעות למה שאנו חשים, נוכל גם לשנות את התגובות שלנו ואת כל התנהלות שלנו בתוך מערכות יחסים.
סתם דוגמא פשוטה – רגע לפני שאתם פותחים את הדלת ונכנסים הביתה – עצרו ובדקו מה אתם מביאים אתכם – עצבנות מהפקקים, אי שקט, מוטרדות, חוסר פניות, חרדה משיחה עם הבוס? אם נשים לזה לב, נוכל להיכנס עם מודעות למה שקורה לנו ואז להתנהל בהתאם ולא להוציא את זה על מי שמחכה לנו בבית.
נישואין – מילה שהולכת ודועכת או משנה צורה?
מוסד הנישואין משתנה עם הזמן, אך יחד עם זאת מרבית האנשים עדיין מעדיפים להינשא כדת וכדין. בעקבות תוחלת החיים הגבוהה יחסית, התקופה שמאפשרת הרבה מאוד אופציות בכל תחום ויותר בחירה, כאשר המוקד כיום הוא הפרט ופחות המשפחה, הנטייה להתגרש גוברת הרבה פעמים על הנטייה להשקיע בשיקום הזוגיות והמשפחה, מה שהוביל להפחתת כוחו וערכו של מוסד הנישואין.
אם פעם גירושין הייתה בעיה, היום היא הפתרון ואנשים משוכנעים שיש אופציות טובות יותר “שם בחוץ” וזה קורה לעתים קרובות מהר מדי ובקלות מדי, כאשר חשוב לדעת שניתן לשקם מערכות יחסים. כפי שציינתי קודם, סבלנות ואורח רוח נחשבות כמעט למלים גסות ואנחנו רוצים פתרונות אינסטנט, ללא הבנה שמערכת יחסים דורשת אחזקה מתמדת והשקעה, בדיוק כמו בשאר תחומי החיים – עבודה, ספורט ועוד.
