“עסקינן במקרה איום ונורא של עובר, שחייו נקטעו, רגע לפני שהגיח לאוויר העולם, ולידתו לוותה, בדממה מחרישת אוזניים, למעט זעקות הוריו, למשמע בשורת איוב, כי בנם ללא רוח חיים”. במילים מצמררות אלה מתארים עורכי הדין נתנאל בירן ואיילת זינגר את האסון הנורא שפקד זוג הורים, בכתב התביעה שהגישו בשמם נגד המרכז הרפואי ‘מאיר’ בכפר סבא.

על פי התביעה, מדובר בבני זוג בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, הורים לשלושה ילדים. הריונה האחרון של האישה, מושא התביעה, היה הריונה השביעי. בהריונה זה, היא הצליחה להשלים 40.3 שבועות של הריון עם עובר בריא, זאת חרף עברה המיילדותי המורכב, שכלל שלוש הפלות, לידה אחת בניתוח קיסרי, שתי לידות נרתיקיות רגילות וסוכרת היריון בלידה האחרונה.

בשל עברה המיילדותי הייתה נתונה האישה במעקב היריון במסגרת מרפאת היריון בסיכון גבוה בקופת החולים. היא ביצעה את כל בדיקות השגרה, לרבות בדיקת שקיפות עורפית לשלילת תסמונת דאון, סקר טרימסטר ראשון וסקירת מערכות מאוחרת, ותוצאות כל הבדיקות היו תקינות. גם בדיקות האולטרסאונד התקופתיות היו תקינות, ובכולן נצפה עובר עם תנועות ודופק.

בשבוע ה-33 להיריון, נבדקה האישה בבית החולים ‘מאיר’ עקב דימום נרתיקי, ולאחר שהתלוננה על הפחתה בתחושת תנועות עובר. על פי הנטען, כדי לשלול היפרדות שליה, היא אושפזה לצורכי ניטור והשגחה. כעבור יומיים של אשפוז, היא שוחררה לביתה, לא לפני שהוסבר לה, כי ככל הנראה מדובר בהיפרדות שליה קטנה, אך תוצאות ההערכה העוברית תקינות.

משלב זה של ואילך, מהלך ההיריון נרשם כתקין. אך ב- 17 בדצמבר 2022, בשבוע ה-40.3, הגיעה האישה לבית החולים ‘מאיר’ כשהיא מלינה על דימום ועל תחושה של “צירים לא סדירים”. בבדיקות שבוצעו בבית החולים, נמצא כי עקומת הסוכר שלה גבולית, אך היא לא הוגדרה כסובלת מסוכרת הריונית. כמו כן נמצא, כי ההערכה המיילדותית והעוברית תקינה. לפיכך, כך נטען, היא נשלחה לביתה והתבקשה לשוב לביקורת כעבור יומיים.

לדברי עורכי הדין בירן וזינגר, ביום שלמחרת, בשבוע ה-40.4, בשעות הבוקר המוקדמות, שבה האישה לבית החולים ‘מאיר’, כשהיא מלינה שוב על דימום נרתיקי. היא ציינה בפני הצוות הרפואי, כי היא חשה בתנועות העובר עד לכתה לישון, אולם מאז שהתעוררה עקב הדימום, כבר לא הרגישה בהן.

בניטור שבוצע במיון לא נשמע דופק עוברי, ובבדיקות אולטרסאונד נצפה עובר במצג ראש, ללא דופק. לפיכך, בוצעה השראת לידה, ובלידה נרתיקית נולד בן זכר, ללא רוח חיים, כשחבל הטבור כרוך סביב גופו וצווארו. לאחר כחמישה ימי אשפוז שוחררה האישה מבית החולים, אך יצאה ממנו בידיים ריקות.

בתביעה טוענים עורכי הדין בירן וזינגר לרשלנות חמורה של הצוות הרפואי בבית החולים ‘מאיר’. לדבריהם, הצוות הרפואי התנהל בהפקרות ובקלות דעת בלתי נסבלת, בניגוד להיגיון ולפרקטיקה רפואית סבירה, בכך שבחר לשחרר את האישה מבית החולים במקום לאשפזה, כדי לפקח, לנטר, לבצע השראת לידה וליילד את העובר שהיה בסכנת חיים.

“כדי להבטיח שייוולד תינוק חי, כל שהיו צריכים הגורמים הרפואיים לעשות, הוא לא להתעלם מגורמי הסיכון – התסמינים, עברה המיילדותי של האם ונורות האזהרה, שהבהבו בעוצמה חזקה לנגד עיניהם והיוו קול זעקה מבטן האם, שהעובר מתדרדר לכדי סכנת חיים”, טוענים עורכי הדין בירן וזינגר.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד”ר בנימין זילברמן, מומחה בתחום הגינקולוגיה, שקבע בחוות דעתו, כי כאשר האישה התקבלה לבית החולים בשבוע ה-40.4 עקב דימום, אסור היה לשחררה וחובה הייתה לאשפזה, לבצע ניטור עיבורי מתמשך וליילד אותה בהתאם לתנאים המיילדותיים.

הצוות הרפואי, לדברי המומחה, היה חייב להתחשב בעובדה שמדובר באישה שהריונה הוגדר בסיכון גבוה עקב עברה המיילדותי עם חשד לסוכרת הריונית.

עוד קבע ד”ר זילברמן בחוות דעתו, כי דימום נרתיקי, בטרימסטר שלישי, הוא סיכון מוגבר בכל מצב, שכן שיעור תמותת העוברים המדווח, גם במקרים של דימום בלתי מוסבר בטרימסטר שלישי, הוא משמעותי ונע בין 3.5 אחוז ל-15.7 אחוז.

במקרה זה, קבע המומחה, מקור הדימום לא נבדק ולא נעשה כל ניסיון לאתר את מקורו. כמו כן, לדבריו, ניטור רציף של העובר כמתחייב, אילו נעשה כזה, היה מביא לאבחנה מוקדמת של המצוקה העוברית, שהייתה מניעה את הצוות הרפואי לביצוע לידה מיידית בניתוח קיסרי. בכך, לדבריו, היה נמנע האסון הכבד – מות העובר.

“העובדה שהאישה לא אושפזה, לא נוטרה ברציפות ולא בוצעה השראת לידה מהווה חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת, העומדת בבסיס התוצאות המצערות בהן הסתיים ההיריון במוות תוך רחמי של העובר”, קבע המומחה.

המומחה הדגיש בחוות דעתו שמדובר בתינוק שהתפתח ברחם אימו בצורה תקינה, נולד בזמן לאחר היריון תקין ונפטר בעת הלידה או ממש בסמוך לה. תוצאה נוראה זו, לדבריו, יכולה הייתה להימנע.

לדברי עורכי הדין בירן וזינגר, בעקבות מות העובר והלידה השקטה, התובעת נקלעה למצוקה נפשית קשה והופנתה לטיפול נפשי. היא עברה טיפול פסיכותרפי פסיכיאטרי, מקבלת טיפול תרופתי ואובחנה כסובלת מפוסט טראומה והפרעת הסתגלות עם תגובה דיכאונית וחרדתית, מצב רוח ירוד במשך רוב שעות היממה ופרצי בכי חוזרים. כמו כן, היא מדווחת על חלומות, בהם היא רואה את הילד גדל ומשחק עם אחיו, ואינה מצליחה להשתחרר מתחושת המועקה והכעס על האירוע הטראומטי.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית נוספת של ד”ר אייל עשור, מומחה בפסיכיאטריה ואנטומיה פתולוגית. ד”ר עשור אישש בחוות דעתו את טענותיהם של עורכי הדין בירן וזינגר.

לדבריו, בעקבות האירוע הטראומטי, התובעת פיתחה הפרעת הסתגלות, המלווה בתסמיני דיכאון וחרדה ובעלת עוצמה, הפוגמת בתפקודים בינאישיים, מקצועיים ומשפחתיים וגורמת לה מצוקה נפשית משמעותית, והיא נזקקת לטיפול נפשי אינטנסיבי וממושך, כדי להקל על סבלה. ד”ר עשור קבע את שיעור נכותה הנפשית של התובעת על 20 אחוז.

על פי הנטען, בעקבות האסון, הזעזוע והטראומה הגדולה, התובעת נמנעת מלהיכנס להיריון נוסף. כמו כן, התובעת לא הצליחה להשתלב באופן מלא בשוק העבודה, וכיום היא עובדת במשרה חלקית כמורה מחליפה.

בתביעה מבקשים עורכי הדין בירן וזינגר מבית המשפט להורות למרכז הרפואי ‘מאיר’ לפצות את ההורים בגין רשלנות רפואית בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים).

התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בהרצליה. עדיין לא הוגש כתב הגנה.