הואשמו בגניבת ברזל מבית עסק בזכרון יעקב וזוכו מחמת הספק. בית משפט השלום בחדרה זיכה לאחרונה את הנאשמים ישראל ***** ויקיר ****, מעבירה של גניבה מבית עסק, כיוון שלא הוכח מעל לכל ספק סביר, כי השניים אכן ביצעו את העבירה המיוחסת להם.

על פי הכרעת הדין, ב-28.3.20 סמוך לשעה 1:00, הגיעו הנאשמים לבית העסק לחומרי בניין שברחוב בית הבד בזכרון יעקב. הנאשמים הסיגו גבול בכך שנכנסו לבית העסק ברכב סוזוקי השייך לאחד מהם. באותן הנסיבות הנאשמים העמיסו לתוך הרכב ועל גג הרכב נחושת ואלומיניום במשקל כולל של 400 ק”ג עד אשר הגיע בעל העסק. במעשיהם האמורים נטלו השניים רכוש בשווי של 3,000 ש”ח ללא הסכמת הבעלים.

כנגד השניים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של הסגת גבול וגניבה מבית עסק, אך השניים כפרו במיוחס להם. לטענתם, הם אמנם הגיעו למקום והעמיסו אלומיניום, אך הם לא הסיגו גבול, כי אין שם עסק, אלא שדה פתוח עם ערימות גרוטאות, ועל כן חשבו שהם לוקחים גרוטאות.

כמו כן, הנאשמים הכחישו את המשקל המיוחס של 400 ק”ג, שכן לטענתם הרכב לא יכול לשאת משקל שכזה. בנוסף, הכחישו השניים את השווי המיוחס וטענו כי השיבו הכל לבעל המקום.

בהכרעת הדין נטען עוד, כי אין מחלוקת שהנאשמים נכנסו למתחם המדובר וביקשו ליטול ברזל “שלילת קבע”. כלומר, היסוד העובדתי של עבירת הגניבה אכן התקיים. עם זאת לטענת סנגורם, הנאשמים סברו שהגיעו למתחם מעבר פסולת. ולאור העובדה שבשטח מיכלי פסולת רבים, סברו לתומם כי הברזלים אותם הם נוטלים הם פסולת. כלומר, כל שהיה בכוונתם לפי דבריהם, הוא לקחת ברזל שהושלך במתחם הפסולת ולמכור אותו.

לדברי השופט, משה גינות “מצאתי ליתן אמון בגרסת הנאשמים לעניין טעותם. הנאשמים האמינו שמדובר באשפה, וזאת לאור העובדה כי הברזל נמצא בשטח גדול שעל גביו פזורים מיכלי אשפה, וכך גם העיד עד התביעה”.

עוד הוסיף ואמר, כי לאחר שעיין במכלול חומר הראיות, שמע את עדויות המתלונן ועדי התביעה אל מול עדויות הנאשמים, הגיע למסקנה כי “לא הוכח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם באישום, וכי חל בעניינם סייג ‘טעות במצב דברים'”. על כן, כאמור, זיכה את השניים, ולו מחמת הספק.