בני זוג שלהם ילד אחד מנהלים סכסוך בביהמ”ש לענייני משפחה, בין השאר בעניין המשמורת על הילד, כשהאב הגיש תביעה למשמורת משותפת, באמצעות עוה”ד ארתור שני ורונית א.זיסמן, בעלי מרכז “גישור פרטי” ובעלי חברת א’ זיסמן שני – משפט וגישור המתמקדת בענייני משפחה והורות.

האישה מנגד עתרה להתיר לה לעבור מעיר גדולה בגוש דן – שם היא מתגוררת עם הילד, כשהאב גר לא רחוק מהם – לאזור הדרום, יחד עם הילד. טענתה הייתה שאין לה יכולת כלכלית לשלם על מגורים באזור המרכז, וכי יש לה משפחה בדרום שהיא תוכל להיעזר בה.

בהחלטת ביניים, דחה ביהמ”ש לענייני משפחה את בקשתה, בהסתמך על תסקיר של עובדת סוציאלית אותה מינה בית המשפט, וקבע כי טובת הילד בשלב זה היא להישאר במרכז, שכן מעבר לדרום עמו רק יוסיף שמן למדורה ויחריף את המחלוקות בין ההורים, סביב נטל ההסעות של הילד והמעברים ביניהם.

ביהמ”ש למשפחה הציע לאישה לעבור לבית אחר באזור המרכז בשכירות נמוכה יותר מ-7000 שקלים לחודש אותם היא משלמת כיום על מגורים בדירת 150 מ”ר בישוב בו היא גרה.
פרקליטי האישה, לא שבעו נחת מהחלטת ביהמ”ש למשפחה, והגישו בקשה לערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (בר”ע).

בימים אלה דחה ביהמ”ש המחוזי את בקשת הערעור, וקבע כי בשלב זה אין להתיר את העתקת מגורי האם והקטין לדרום, מהשיקולים אותם מנה ביהמ”ש לענייני משפחה ואשר נסמכו על תסקיר העובדת הסוציאלית.

כבוד השופט שאול שוחט מביהמ”ש המחוזי בתל אביב קבע, כי מציאת האיזון הנכון בין השיקולים השונים של ההורים לבין טובת הקטין, מקומה במסגרת פסק הדין הסופי אותו יקבל ביהמ”ש לענייני משפחה, ובו יקבעו זהות ההורה המשמורן והסדרי השהות עם הילדים, תוך התייחסות לאפשרות שהאם תבחר להעתיק את מקום מגוריה לאזור הדרום וההשלכות הנובעות מכך. לאור כל זאת, השופט שוחט כי יש לדחות את עתירת האם. פסק הדין ניתן לפרסום ללא זהות הצדדים.