“לטובת הגשמת חלום זה שווה את כל הקשיים”: ליאורה קרצנוס מאור עקיבא מסכמת שנה ראשונה של לימודי רפואה בצ’כיה



 “וואו! כל הכבוד. מה את לא מפחדת? ככה לעזוב הכל? ואו איזה אומץ”. אלה היו המילים ששמעה ליאורה קרצנוס מאור עקיבא לפני שעזבה לפני מספר חודשים את ישראל על מנת ללמוד רפואה בארץ רחוקה – צ’כיה ליתר דיוק. השבוע היא סיימה את שנה א’.

 “זו באמת הייתה  החלטה לא פשוטה בכלל, לעזוב את הסביבה המוכרת, המשפחה ,החברים, ולעבור למקום חדש, ארץ זרה שחוץ משחצי ליטר בירה עולה שלושה שקלים לא ידעתי עליה כלום”, מספרת קרצנוס ל”מגדלור ניוז” השבוע. “אומנם זאת הייתה החלטה לא קלה, אבל לחלוטין הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי”.

ליאורה מוסיפה על החוויות בארץ זרה: “הגעתי למדינה שאני לא יודעת כלום עליה, על התרבות, על המנהגים, קלולס לחלוטין.
הדבר הראשון המוזר היה להתרגל אליו הוא שאני נמצאת במקום שאף אחד לא ידע מי אני, מה אני, איפה למדתי ואיפה שרתתי בצבא. לחלוטין להתחיל דף חדש בחיים בלי שום היסטוריה. כמה פעמים בחיים יש לנו אפשרות כזאת?”.
קרצנוס לומדת בתוכנית בין לאומית עם אנשים מכל העולם. “מדובר  בסטודנטים מכל התרבויות והעמים, אנשים כול כך שונים, סינים ובריטים, הודים וספרדים, שוודים ופקיסטנים, והחברים הכי טובים שלי –גרמני, פורטוגלית, ואחת אפילו מאל סלבדור. החברויות שנוצרות שם הם מדהימות, ואני יכולה להגיד, שלחלוטין יש לי חברים בכל העולם”.


-ומה המטרה?

“כמובן שלסיים את השש שנים האלו. ואלו אכן שש שנים לא פשוטות. הגעתי חדורת מוטיבציה וביטחון אבל הבנתי מהר מאוד שזה לא מספיק. יש סיבה למה אומרים שרפואה זה המקצוע בין הכי קשים שיש. העומס כבר מתחילת היום הראשון של הלימודים, הציפיות הגבוהות, הדרישות הבכלל לא פשוטות של המורים, כל אלו מקשה אחת גדולה. אבל אם בחרת ברפואה, צריך לעמוד בזה. חשבתי שלמדתי הרבה בתיכון, הייתי בטוחה שהחומר לבגרות בהיסטוריה היה הרבה, ולחלוטין הייתי בטוחה שללמוד 8 שעות ביום זה די והותר. השנה הזאת הוכיחה לי שטעיתי ובגדול. שבוע לפני מבחן סופי באנטומיה, מצאתי את עצמי לומדת 15-17 שעות ביום, משננת אטלס עם השמות הכי מוזרים שיש -לטינית זאת שפה שלא ממש זורמת על הלשון, ומגיעה לרמה שאני רבה עם ההורים שאני חייבת להמשיך ללמוד והם מכריחים אותי לנוח. בכל מקרה, ההרגשה של היציאה מהמבחן עם ציון טוב, היא ההרגשה הכי מדהימה בעולם, ושווה כל שניה של בכי, עצבים , לחץ והחרדות”.

-ולאן עכשיו?

“אסכם ואומר שנפלה בחלקי הזדמנות מדהימה, חוויה משוגעת שלדבר עליה זה בכלל לא קל, כל כך הרבה מה לומר ואין מושג בכלל ממה להתחיל ומה להגיד. כל אדם שחושש מהעזיבה של הארץ, המשפחה, החברים, לטובת ארץ אחרת – אין סיבה. אומנם זה קשה בהתחלה, אבל לטובת הגשמת חלום, שווה את כל הקשיים. סיימתי השבוע שנה ראשונה ומחר אני חוזרת לארץ סוף סוף. אומנם זה רק שביעית מהלימודים שלי, אבל מרגיש כאילו כבשתי את העולם”.

Comments are closed.