כמדי שנה, החופש הגדול מגיע והורים, במיוחד אלה שיש להם ילדים קטנים שצריכים השגחה, מחפשים בנרות אחר מסגרות כאלו ואחרות לילדיהם. כבר דובר רבות על זה שכמות ימי החופשה שיש לילדים אינה תואמת את כמות ימי החופשה שיש לעובדים במדינת ישראל. נדגים במספרים: בשנת הלימודים הנוכחית (2022-2023), כולל החופש הגדול, שמתקרב אלינו בצעדי ענק, לילדים יש 81 ימי חופשה (לא כולל שישי שבת), מתוכם עובדים שלא עובדים בערבי חג וחג לא יעבדו (בתשלום עבור ימי חג, לזכאים) 9 ימים; לפיכך עלינו להיערך בשנה לכ-72 ימי חופשה.

אסקור כאן את הנושא באופן כללי ובסוף אתן מספר פתרונות אפשריים לבעיה. חשוב להבהיר, כי כל האמור להלן נכון באופן כללי ויתכנו מקרים שהם יוצאים מן הכלל. בנוסף, לחלק מן ההוראות, על פיהן נכתב האמור להלן, יש חריגים ותתי חריגים. לפיכך, אין לראות באמור יעוץ משפטי ספציפי, שכן כל מקרה לגופו. במידת הצורך, כדאי ורצוי להתייעץ עם עו”ד שיעמיד לכם חוות דעת פרטנית.

אז כמה ימי חופשה מגיעים לי?

על פי החוק, כל עובד במדינת ישראל זכאי לימי חופשה בתשלום. כמות ימי החופשה משתנה, בהתאם למספר פרמטרים:

1. ימי העבודה בשבוע – האם במקום העבודה נהוג לעבוד חמישה או שישה ימים בשבוע.
2. הוותק במקום העבודה – ככל שעובדים יותר שנים באותו מקום, כך מגיעים יותר ימי חופשה.
3. סיווג מקום העבודה – במקומות עבודה שחל עליהם הסכם קיבוצי, לעתים ההסכם מיטיב עם העובדים, ומגדיל את כמות ימי החופשה השנתיים שלהם העובדים זכאים.
4. הסכם עבודה אישי – לעתים ההסכם האישי, שחתם העובד מול המעסיק, מקנה לעובד מספר ימי חופשה גדול יותר פר שנה.
5. עובדים בשכר שעתי או בשכר יומי – הזכאות שלהם שונה ותלויה בכמות ורצף ימי העבודה באותה השנה או בשנתיים האחרונות הרצופות (הסבר מפורט בהמשך).

חשוב לדעת שעל פי החוק, החופשה נצברת על פני שנה קלנדרית (דהיינו מיום 1 בינואר ועד ליום 31 בדצמבר, באותה השנה). בנוסף, על פי החוק, מעסיקים מחויבים לאפשר חופשה של 7 ימים רצופים, ככל שיש לעובד ימים צבורים. כמו כן, חל איסור להכריח עובדים לצאת לחופשה “כפויה”, אם אין לאותם עובדים ימי חופשה לניצול.

חישוב ימי חופשה לעובד חודשי

עובד חודשי, הינו עובד שהמשכורת שלו משולמת על בסיס חודשי, באופן קבוע.

עובד חודשי, שאין לו הסדר מיטיב כזה או אחר, זכאי לחופשה שנתית בתשלום על פי הוותק שלו, כמפורט:

במקום עבודה בו נהוג 6 ימי עבודה בשבוע:

בכל שנה החל מהשנה הראשונה ועד השנה החמישית – 16 ימי חופשה.

בשנה השישית – 18 ימי חופשה.

בשנה השביעית – 21 ימי חופשה.

בכל שנה החל מהשנה השמינית ואילך מוסיפים עוד יום חופשה אחד עד למקסימום של 28 ימי חופשה.

במקום עבודה בו נהוג 5 ימי עבודה בשבוע וחל עליו צו הרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר (מדובר בלא מעט מקומות העבודה בהם עובדים חמישה ימים בשבוע):

בכל שנה החל מהשנה הראשונה ועד השנה החמישית – 16 ימי חופשה.

בשנה השישית, השביעית והשמינית – 23 ימי חופשה.

בשנה התשיעית ואילך – 31 ימי חופשה.

חשוב להבהיר כי ימי החופשה כוללים בתוכם גם שישי שבת, כך שכמות הימים המצוינת לעיל היא ברוטו ולא נטו (גם לעובדים 6 ימים בשבוע וגם לעובדים 5 ימים בשבוע).

כך למשל לעובד, במקום עבודה בו נהוג לעבוד 5 ימים בשבוע, מגיעים, בשנה הראשונה, 16 ימי חופשה ברוטו, שהינם 12 ימי חופשה נטו, מבלי לכלול את סופי השבוע.

• עובד שבשנה קלנדרית לא השלים 200 ימי עבודה לפחות יהיה זכאי לימי חופשה על פי הנוסחה שלהלן:

ימי החופשה על פי הזכאות המלאה X ימי עבודה בפועל

200

אם המספר המתקבל בנוסחה שלעיל אינו מספר שלם, מעגלים כלפי מטה.

• עובד שהועסק רק חלק משנה אצל מעסיק זכאי לימי חופשה על פי החלוקה הבאה:

אם העובד השלים 240 ימי עבודה באותה שנה, זכאי לכמות ימי חופשה כמו כל עובד חודשי רגיל.

אם העובד לא השלים 240 ימי עבודה באותה שנה, הוא יהיה זכאי לימי חופשה על פי הנוסחה שלהלן:

ימי החופשה על פי הזכאות המלאה X ימי עבודה בפועל

240

חישוב ימי חופשה לעובד שעתי/יומי

עובד בשכר שעתי או יומי זכאי לתשלום בגין ימי חופשה, כמו עובד חודשי, אם עומד באחד משני התנאים הבאים:

1. העובד הועסק אצל אותו מעסיק לפחות 75 ימים רצופים באותה השנה או בשנתיים רצופות.
2. בין העובד למעסיק קיים חוזה עבודה כתוב לתקופת עבודה רצופה של למעלה מ74 ימים. במקרה כזה, העובד יהיה זכאי לימי חופשה, גם אם לא עבד בפועל 75 ימים רצופים בשנה.

עובד שעתי/יומי שאינו עומד בתנאים הללו, יהיה זכאי לתשלום בסך של 4% מהשכר הכולל שקיבל באותה התקופה.

למשל, עובד שאינו חתום על הסכם עבודה כאמור, ועבד 30 יום בשנה, בשכר כולל של 10,000 ₪, יהיה זכאי לתשלום בסך 400 ₪ (4%) בגין אותה שנה.

הפער בין ימי החופשה של הילדים, לימי החופשה של העובדים

כפי שראינו, כל שנה על ההורים להערך לכ-72 ימי חופשה של הילדים. כמו כן, ראינו שבמקסימום, לעובדים חודשיים שאין להם הסדר מיטיב, ועובדים 6 ימים בשבוע, מגיעים 28 ימי חופשה שנתיים בתשלום. כך שגם אם ההורים לוקחים את הילדים כל אחד מהם בנפרד, מגיעים במקסימום, לאחר 14 שנות וותק כל אחד, במקום עבודה שבו נהוג לעבוד 6 ימים בשבוע, ל- 56 ימי חופשה בתשלום!

בנוסף, חשוב לציין שעל פי החוק לא ניתן לצבור ימי חופשה משנה לשנה. למרות האמור, בהסכמת המעסיק, ניתן לצבור ימי חופשה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים. עוד חשוב לציין, כי שתיקת המעסיק בנוגע לצבירה, כמוה כהסכמה לאותה צבירה. כלומר, אם המעסיק לא מציין מפורשות, שבסוף שנה קלנדרית ימי החופשה מתאפסים, סימן שניתן לצבור אותם עד לשנתיים נוספות.

אז מה עושים??

לצערנו, מערכת החינוך ומערכת המשפט אינן מסונכרנות וחלק מהפתרונות הם כלל לא משפטיים…. אבל מה בכל זאת ניתן לעשות:

1. ראשית, גם לטובת הילדים עצמם, כדאי בחופש הגדול לרשום אותם לאיזושהי מסגרת, גם אם חלקית. בעולם של היום, כשהילדים שלנו “תקועים” כל היום מול המסך, כל פעילות מחוץ לבית היא מבורכת. קצת גלשנו מהנושא, אבל גם נושא המסכים בקרב ילדים הוא נושא חשוב…
2. מראש, בתחילת כל שנת לימודים כדאי לחלק את ימי החופשה, ככל שניתן, בין שני בני זוג שעובדים, וכך הנטל מתחלק. מי שהתמזל מזלו, ויכול להעזר גם בסבא וסבתא רק הרוויח, וגם הנכדים מרוויחים זמן איכות עם הסבים. שוב קצת גלשנו מהנושא…
3. אם אתם מתחילים עבודה חדשה – נסו מראש להגדיר עם המעסיק את ימי החופשה שהנכם רשאים לקחת, כולל חופשה מרוכזת בחודשי החופש הגדול. אולי תתפלאו לשמוע, אבל יש לא מעט מעסיקים שמבינים את המצב ומוכנים “להוריד הילוך” בחודשי הקיץ.
4. אם הנכם עובדים יומיים או שעתיים – בקשו מהמעסיק מראש לעבוד את כמות הימים ו/או השעות שמתאים לכם, בחודשי הקיץ, לפאזל של עבודה – סידורי ילדים.
5. בדקו עם המעסיק שלכם, יש מעסיקים שמאשרים לעובדים להכנס ל”מינוס” בימי חופשה. נכון שאת ה”מינוס” הזה יהיה צריך להחזיר ביום מן הימים, אבל לפעמים ניתן להגיע להסדר שיתאים לכל הצדדים. כמו כן, יתכן מצב שבו לא תצטרכו לקחת ימי חופשה זמן ממושך וה”מינוס” הזה יתאפס מבלי שתשימו לב. נשמע לכם אולי קצת מופרך, אבל זה קורה, מנסיון.
6. ישנם מעסיקים שמבינים את הבעייתיות של החופש הגדול, ומציעים מסגרות כאלו או אחרות במקום העבודה. אם במקום העבודה שלכם ישנם הרבה הורים לילדים קטנים, הציעו למעסיק שלכם ליצור מסגרת כזו – מאוד יכול להיות שהרעיון שלכם יתקבל בברכה.
7. ישנם עובדים שמתפתים לנצל יום חופשה במקום ימי מחלה. ההצעה היא לחשב מראש את ימי החופשה שתצטרכו לקחת עם הילדים במהלך השנה, ולא לנצל ימי חופשה שלא לצורך.
8. ישנה אפשרות לבקש חל”ת – חופשה ללא תשלום. אם אין לכם ברירה, ואין לכם צבירה של ימי חופשה ו/או סידור אחר, חל”ת הוא פתרון שיכול להתאים לשני הצדדים. בזמן חל”ת אמנם לא מקבלים שכר, אולם לא מתנתקים יחסי העובד-מעביד וכל הזכויות שלכם נשמרות.

לסיכום

הפער בין ימי החופשה של העובדים וימי החופשה של הילדים קיים ולא נראה באופק שינוי בענין. הפתרונות שלנו ההורים צריכים להיות מגוונים ויצירתיים. חלק מהפתרונות לענין הם משפטיים, אולם ברובם הפתרונות דורשים מאיתנו, כמו בהרבה תחומים אחרים בנוגע לגידול ילדים, יצירתיות ועזרה הדדית. בהצלחה וחופש גדול נעים!

הכותבת הינה עו”ד ג’סיקה פורמן, בעלים של משרד JFK Law Office מבנימינה. 053-3210170