מערכת מגדלור ניוז | 27.3.25 | 19:55
דפנה סיטנר, עובדת סוציאלית במחלקת הנוער של עיריית חדרה, זכתה לאחרונה להוקרה על פועלה המשמעותי. במהלך השנה האחרונה, דפנה שירתה תקופות ממושכות במילואים בגיל 48 בגדוד 9204 של גולני של חטיבת המילואים "עודד" – חטיבה 9. עד כה היא עשתה 151 ימי מילואים. בעיריית חדרה דפנה עובדת מזה 18 שנה כעובדת סוציאלית בתחום הטיפול בהתמכרויות, שם היא מטפלת בבני נוער ובצעירים בגילאי 18-25 עם התמכרויות לסמים, אלכוהול והתנהגויות (הימורים, מסכים, פורנוגרפיה ועוד). בנוסף היא מדריכה עו"סיות וסטודנטיות לעבודה סוציאלית בהכשרתן למקצוע.
לרגל יום העובדות הסוציאליות שחל החודש מספרת סיטנר על העבודה שלה, על המילואים ועל השילוב של שני הדברים האלה יחד.
מה את עושה במילואים, ולמה בחרת לשרת בגיל כל כך מאוחר?
"אני משרתת בגולני בגדוד 9204 של חטיבת המילואים "עודד" – חטיבה 9. הגעתי לגדוד בינואר 2024, לאחר שהגדוד סיים משימת הגנה ממושכת ומאתגרת בגבול לבנון. המג"ד סא"ל אלעזר שנדורפי – באזרחות ראש מכינת "שחר – מבוא דותן" (שם אני גם עובדת כעו"ס) ביקש ממני לבוא ולהנחות עיבוד למפקדים על הזמן הממושך בו שירתו מ- 7.10.23. מבחינתי זה היה צו השעה, ובאתי בהתנדבות. די מהר גוייסתי להיות חלק מהגדוד. בתפקידי אני עו"ס – תומכת גדודית, ויחד עם קב"נים וממלאי תפקידים נוספים, אחראית על תחומי חוסן ורווחה של חיילי הגדוד ומשפחותיהם. יש אצלינו בגדוד מערך תמיכה וליווי משמעותי גם למשפחות, כי עורף שמגלה את חוסנו מהווה נדבך אדיר גם לחיילים שבחזית. הגדוד עשה מ 7 באוקטובר למעלה מ-280 ימי מילואים. אני סה"כ עשיתי עד עכשיו 151 ימי מילואים.
"כל עוד יש לי אפשרות וגב מדהים גם מהבית לעסוק בשליחות שלי – אעשה אותה בכל גיל. דווקא מפרספקטיבת השנים, המקצועיות, הלימודים – מתאפשר לי לבוא למילואים מתוך בחירה ומתוך אמונה, שבכל מקום יש למקצוע שלנו תרומה וערך עצום".
איך הגעת לתחום העבודה הסוציאלית?
"רציתי ללמוד קרימינולוגיה, וחברה עם שני תארים בקרימינולוגיה המליצה לי ללמוד עבודה סוציאלית. היא אמרה שכך אוכל לעבוד עם כל סוגי האוכלוסיות שמעניינות אותי, ולהשתלב יותר בקלות בשוק העבודה. צדקה".
ספרי על העבודה שעשית עם צעירים ובני נוער. מה הסיפור שאת הכי זוכרת? "
אני 18 שנה עובדת בעיריית חדרה בתחום הטיפול בהתמכרויות. מטפלת בבני נוער ובצעירים בגילאי 18-25 עם התמכרויות לסמים, אלכוהול והתנהגויות (הימורים, מסכים, פורנוגרפיה ועוד). בנוסף מדריכה עו"סיות וסטודנטיות לעבודה סוציאלית בהכשרתן למקצוע. פגשתי כל כך הרבה אנשים עם כל כך הרבה סיפורים. פגשתי מלא כאב וקושי, וגם מלא עוצמה וכוחות שיש באנשים, על אף אירועי חיים מטלטלים וטראומות".
איך משלבים בימים אלה את העבודה והמילואים יחד?
"זה חתיכת אתגר, ואי אפשר לצלוח אותו ללא התמיכה המדהימה של מנהלת אגף הרווחה עינב כצמן ומנהלת מחלקת נוער צעירים והתמכרויות חנה בריהון קסאהון. היו תקופות שהצלחתי יותר לשלב וניסיתי להמשיך את הרצף הטיפולי עבור המטופלים שלי, והיו תקופות שפחות, כי עומס המשימות במילואים היה עצום, במיוחד בזמן מבצע "חיצי הצפון". צריך להבין שכולם מגויסים, גם המטופלים שלי שמאוד הבינו והכילו, על אף שזה בא על חשבונם לא פעם, וכמובן המנהלות והצוות שמגבים ותומכים. חשוב לי לציין את הנהלת עיריית חדרה ואת וועד העובדים, שרואים בשירות המילואים חשיבות עליונה, ומעודדים את העובדים לשרת לא רק את תושבי העיר אלא גם את המדינה".
מדוע בחרת בתחום העבודה הסוציאלית כמקצוע?"
עבודה סוציאלית זה ה-מקצוע בעיני. הוא מרתק ואפשר להתפתח בו במלא תחומים, לעבוד עם אוכלוסיות מגוונות, ולסייע לאנשים ולקהילות להכיר בכוחות שלהם, להיטיב את חייהם, לממש את עצמם ולחולל את השינוי שהם רוצים. אנחנו מדברים על המילואים והשירות הצבאי שלי עכשיו, אבל כל עובדת סוציאלית היא בעצם בשירות הפרט והכלל, שירות אזרחי בלתי פוסק. אנחנו מקצועיות ומשלבות ערכים, אנושיות ולב רחב בעבודה שלנו, ואנו ראויות להיות מתוגמלות באופן הולם.
"אנחנו תמיד חותרות להעמיק ולהיות מדויקות ועדכניות כל אחת בתחומה. אני בנוסף לומדת במרכז לוהאריה – בית לתהליכי התפתחות, וגם משלבת טיפול בשיטת LTT שנלמדת במרכז זה. אלו לימודים שמסייעים לי מאוד להרחיב את היכולות האישיות והמקצועיות שלי.
"מבחינתי זה מרגש אותי כל פעם מחדש ולא מובן מאליו בכלל, שאנשים מאפשרים לי להיות איתם בסיפור חייהם ובתהליך שלהם. זו זכות גדולה".
דפנה יקרה
את אשראה לכולנו
❤️