אירית אורן (61), נולדה כאירית מרקן בפרדס חנה. מרקן הוא שם משפחה יחידי בארץ, ומי שגדל בפרדס חנה בשנות ה- 40 וה-50 קנה אולי נעליים אצל הסבא והסבתא שלה, שהחנות שלהם היתה במרכז המושבה. הספיקה להיות בגנון של דינה בן יעקב במושבה, אבל הוריה עברו לקיראון, שכונה של קרית אונו, ושם גדלה. הוריה היו תאבי דעת וציונים מסורים, ואיתם חרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה. שירתה במודיעין ולאחר מכן למדה לתואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ולימודי ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב. נשואה ואם לשניים. מנהלת בית הראשונים בפרדס חנה-כרכור עד לפני כשנה, וכיום מתנדבת בו.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
אמא שלי יחד עם שכנות יושבות בצפיפות מסביב למקלט הרדיו שלנו ובוכות בהתרגשות לשמע השידור של תקיעת השופר בכותל במלחמת ששת הימים. הייתי בת שש.
מתי היית הכי מאושרת?
שאלה קשה. נדמה לי שתמיד אני בטוב. אני מסתכלת אחורנית וזוכרת רק את הדברים הטובים.
מה גורם לך שמחה?
דוגמא מהיום: אחד המתנדבים של בית הראשונים שלח אלי בוואטסאפ מעטפה שמוצעת למכירה ב-איביי. המעטפה ממוענת ל-י’ בדרק, שכונת הפועלים. בדרק היה אחד הפועלים של פיק”א, ומהראשונים שהתיישבו כאן בפרדס-חנה. שלחתי את המעטפה אל חברה טובה, שאביה היה קשור למשפחת בדרק, ומתוך השיחה שלנו קיבלתי קשר אל נכדתו של בדרק, וסיפור המשפחה של בדרק יצטרף בקרוב לאתר האינטרנט של בית הראשונים. זה עושה לי מצב רוח נהדר.
// אירית אורן. צילום: אלה פאוסט
מהו הפחד הכי גדול שלך?
אני פוחדת לפחד ממשהו באופן שימנע ממני לעשות אותו.
איפה את נוהגת לבלות?
אנחנו מבלים בדרך כלל בטיולים לחוף הים, לנקודות תצפית, למוזיאונים.
מהי פרדס חנה-כרכור בשבילך?
בית, היא המקום שבו גר גם אבא שלי, ובו קבורים אמי, סבי וסבתי וכן סבתא רבא שלי. המושבה הזו היא מקור להשראה ולגאווה בשבילי, ואני אוהבת לחקור את תולדותיה, לשמוע על קורותיהם של אנשים שחייהם הצטלבו במושבה, ולהכיר עוד ועוד פינות בה. אני מאד אוהבת להגיע למקומות ואז כשאני אומרת שאני מכאן – תמיד יהיה מי שיגש אלי ויספר שהוא או מישהו ממשפחתו גרו כאן, למדו כאן, שירתו כאן, עברו כאן כשעלו ארצה וכו’.
// עם גיל אורן
בית הראשונים
הבייבי שלי בשנים האחרונות. אגיד שכל מי שמגיע אלינו מוצא פה משהו שקשור אליו. יש מי שיגלה מסמך בכתב היד של סבא או סבתא בתיק המשפחתי, יש מי שימצא מסמך שקשור לשכונת מגוריו בילדותו או תצלום מימי בית הספר, יש מי שיראה תמונה או חפץ מן התצוגה וזה יעורר אצלו זכרון חם. כל מי שמגיע מתקבל בחיוך רחב, בשמחה ובלב פתוח. מתוך המיזמים המרובים של בית הראשונים אציין כאן שניים: האחד – הסיורים החודשיים שלנו – קרוב לבית, סיורים קצרים של עד שעתיים, שתמיד מחדשים משהו אפילו לוותיקים. השני – הגלריה שלנו. זוהי גלריה שאנחנו מציגים בה עבודות של אמנים מקומיים או עבודות שעוסקות בנושא מקומי. ביום חמישי הקרוב (24/11) אנחנו פותחים תערוכה של עבודות קרמיקה של האמן מרק יודל. חשוב לנו לאפשר השתתפות בכל פעילות שלנו מבלי להתנות אותה בתשלום, ובסוף הפעילות עובר כובע וכל אחד משלם לפי נדבת לבו.
בדצמבר 2021 פרשתי מהנהגת בית הראשונים, וממש לאחרונה המועצה המקומית מינתה את אביטל רפופורט להחליף אותי. הפעם זהו תפקיד בשכר, בהיקף של 80% משרה. אביטל קיבלה ממני בית תוסס, שבו פעילים כמה עשרות מתנדבות ומתנדבים, שיש בו יוזמות ומעשים והוא שמורת טבע של ערכים, ציונות ואנושיות. הפכתי להיות מתנדבת מן השורה, ואני מלאת סיפוק שהדרך נמשכת.
מיזם חדש
אם עוד לא ראיתם את הפסיפס החדש על הקיר החיצוני של בית הראשונים אז מומלץ לעבור וליהנות ממנו. אבל אני אדגיש כאן דווקא מיזם שאני גאה להיות חלק ממנו, והוא הקמה של שביל מורשת – “שביל המעברות”. לא הרבה יודעים, אבל כל השטח שמאנדרטת הנח”ל, דרך מרכז שהם, מרכז ביג ועד האיזור של מוסד אילנית – כל השטח הזה היה פעם מעברה ענקית. לפני שהוא היה מעברה הוא היה מחנה עולים, לפני זה – מחנה צבאי בריטי, ולפני זה – הפרדסים הראשונים של פרדס חנה. כדי לדעת מה היה באדמה הזו לפני הפרדסים הראשונים תצטרכו להיות איתנו בקשר…
מעברת כרכור ליד “האלון הבודד”
אנחנו מלקטים כבר חמש שנים סיפורי מעברות. בחצי השנה האחרונה “הגברנו הילוך”, ויחד עם עמותת “המעברות – מעקירה לתקומה”, אנחנו נמצאים בעיצומו של תכנון שביל מורשת שבו המבקרים ילכו על אותן דרכים שעברו בין האוהלים ובין המבנים. על הדרכים הללו הלכו העולים החדשים מן האוטובוס שהוריד אותם במעברה אל האוהל שלהם, ילדים רצו עליהן בדרך אל בית הספר וממנו ועוד. בשטח עדיין אפשר לראות שרידי מבנים מתקופת הצבא. פה ושם עוד שרדו גם כמה עצי אקליפטוס ואלון ותיקים. אנחנו מתכננים את השביל הזה כמאמץ קהילתי. זה אומר שאנשי הקהילה יספרו לנו את סיפורי המעברה, והסיפורים האלה הם שישתקפו בשביל; זה אומר שהקהילה תעזור פיזית להקים את השביל ולטפח אותו – בעיקר תלמידים וחניכי תנועות הנוער, אבל לא רק; זה אומר שהקהילה תעזור לנו לגייס משאבים שונים. רוח ההתנדבות בפרדס חנה-כרכור ובבית הראשונים בכלל, ובמיזם הזה בפרט היא יחידה במינה. אנחנו חמישה אנשים בצוות ההיגוי, שניים מאיתנו הם “בוגרי מעברה”. מסביבנו כבר קיים מעגל של מתנדבים שביניהם אדריכלים, גרפיקאים, מראיינים. זה נותן כח שאין לתאר. השביל יהיה מיוחד ומעניין, ויותר מזה לעת עתה אני לא מספרת.
להתנדב
אם כבר קראתם עד כאן אז אני מזמינה אתכם, בשם בית הראשונים, לחלוק איתנו סיפורים – קטנים וגדולים – מתקופת המעברות. בין אם משפחתכם היתה בין העולים ובין אם היתה בין הקולטים – הסיפור מעניין אותנו, ונקבל אותו בנפש חפצה ובלב פתוח. קשר אל בית הראשונים: טל’ 04-6370709 (אפשר גם להשאיר הודעה), או 052-3565022 או במייל [email protected]. אם עשיתי למישהו חשק להצטרף אלינו להתנדבות – יופי. יש מקום ויש המון מה לעשות.
// ההזמנה לתערוכה של מרק יודל – התערוכה הנוכחית בגלריה של בית הראשונים, שתוצג עד סוף דצמבר
