בעלת מרפאה לחיות בחדרה תבעה את הפיצוי מאישה, בעקבות מקרה של טיפול בכלב פצוע שמצא מאוחר יותר את מותו. האישה הנתבעת, האשימה את הווטרינרית ברשת החברתית באחריות למותו של הכלב מה שהוכח כלשון הרע. בית המשפט קבע כי התביעה מוצדקת.
פסק הדין ניתן בבית המשפט השלום בחדרה על ידי השופטת קרן אניספלד ב-17 לינואר. התובעת, רופאה וטרינרית שמפעילה מרפאה לחיות בחדרה. על פי התביעה, מדובר בפרסום שעשתה הגולשת (הנתבעת) באפליקציית פייסבוק, בקבוצה הידועה בשם חדרתיים בפייסבוק הקבוצה הרשמית.
על פי הנטען, הפרסום – שהיה תגובה לפוסט מלווה בתצלום, ייחס לתובעת הימנעות מטיפול בכלב פצוע שהושאר על ידי אלמוני בשעת ערב סמוך לדלת מרפאתה הסגורה – תוך ידוע טלפוני של התובעת על כך.
הכלב פונה מהמקום לאחר מכן ללא רוח חיים. הפרסום העלה טענות שיש להן נגיעה להתנהלותה ותפקודה של התובעת כרופאה וטרינרית שאמונה על שלומם של בעלי חיים הנתונים במצוקה. הנתבעת לא הכחישה את עצם עשיית הפרסום שביטויו בתגובה אך התגוננה מפני הטלת חבות בגינו בטענת אמת הפרסום וכן בהגנות נוספות שטעונות קיומו של תום לב מצד המפרסם. עוד נטען על ידי הנתבעת כי הפרסום היה “זוטי דברים” שאינם מצדיקים את חיובה בפיצוי הווטרינרית.
כלב נטוש (צילום ארכיון, אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה)
ואולם, השופטת אניספלד דחתה את הטענות של הגולשת. “יש לדחות בשתי ידיים את טענת הנתבעת כי מדובר בזוטי דברים שאינם מקימים עילת תביעה או זכות לפיצוי. בטענה עצמה גלומה מידה רבה של צביעות: הנתבעת אינה עשויה לטעון כי העילה לפרסום – בדמות הפוסט והתגובות האחרות לו, היו חשובים עד כדי כך שדרבנו אותה לכתוב את התגובית מדם לבה, אך דווקא מה שכתבה על התובעת, חרף היותו דברי לשון הרע, הוא בבחינת זוטי דברים. התגובית נסבה על ליבת עיסוקה של התובעת וכשירותה לעבוד בתחום מקצועה; פרסום שזה טיבו אינו עשוי להיחשב זוטי דברים ולו גם בדוחק.
“היום, בעידן הרשתות החברתיות, נדמה לא אחת שהוא הוחלף בכלל אחר: “אני מגיב – משמע אני קיים”. דא עקא, כוח התגובה המיידית באפליקציות מבוססות אינטרנט לא פטר את עושה התגובה מהחובה לחשוב ולהפעיל שיקול דעת טרם עשיית הפרסום, פן יסב בתגובתו נזק לאחר שהדין אינו מתירו”.
כאמור, השופטת קבעה כי הפרסום כלל דברי לשון הרע אודות התובעת בעניין שנוגע לליבת עיסוקה המקצועי ולא הוכחה הגנה מפני הטלת חבות על הנתבעת בגין עשייתו. בה בעת נדחתה טענת התובעת כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת פיצוי בסך של 20 אלף שקלים בצירוף הוצאות משפט.
