שישי אישי ● ”הלב הוא צורה של חיבוק ואיחוד בין ימין לשמאל, מקווה ומאחלת לנו קבלה של השני“

ביום הולדתה ה-36 היא חלתה במלריה וחוותה מוות קליני ● לאחר שחשה, לדבריה, באהבה ללא תנאי, חזרה לחיים ומאז היא מוציאה החוצה את מה שהיא הכי אוהבת - ליצור ולפסל ● בימים אלה שלקראת החג, כאשר היצירות המיוחדות והצבעוניות של ליאת שרון, המתגוררת באחד הבתים הראשונים שנבנו בפרדס חנה-כרכור, מוצגות ב"בוסתן של סבא יוסי", חזרנו איתה לזיכרונות הילדות, לפרויקטים למען הקהילה של שנת הקורונה ולאהבה שמניעה את העולם
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הצטרפו אלינו

ארכיון כתבות

שישי אישי ● ”הלב הוא צורה של חיבוק ואיחוד בין ימין לשמאל, מקווה ומאחלת לנו קבלה של השני“

ביום הולדתה ה-36 היא חלתה במלריה וחוותה מוות קליני ● לאחר שחשה, לדבריה, באהבה ללא תנאי, חזרה לחיים ומאז היא מוציאה החוצה את מה שהיא הכי אוהבת - ליצור ולפסל ● בימים אלה שלקראת החג, כאשר היצירות המיוחדות והצבעוניות של ליאת שרון, המתגוררת באחד הבתים הראשונים שנבנו בפרדס חנה-כרכור, מוצגות ב"בוסתן של סבא יוסי", חזרנו איתה לזיכרונות הילדות, לפרויקטים למען הקהילה של שנת הקורונה ולאהבה שמניעה את העולם

מגדלור-פיד ♋


מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
כשהייתי בת תשע ראיתי קדר יוצר כלי בטלוויזיה. ברגע הזה הבנתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ולשמחתי אני מגשימה עבורי את החלום הזה בוקר בוקר.

מתי היית הכי מאושרת?
רגעי האושר הם רגעים קטנים שמאפשרים לי חיוך בלב: כשאני מעירה את ילדי בבוקר, כשאני פותחת תנור גלזורה שמשמח אותי, כשמישהו מחזיק לבבון מעשה ידי ומתרגש, כשאני רואה מחוות אנושיות קטנות וגדולות. כשאני בים, כשאני רצה עם הכלבים שלי בשדות.

מתי היית הכי קרובה למוות?
ביום ההולדת 36 שלי חליתי במלריה וחוויתי מוות קליני. קיבלתי את הרשות לבחור אם לשחרר או לחזור לכאן. בחרתי לחזור אחרי שחוותי אהבה ללא תנאי. אני מודה על הבחירה החופשית והזכות לחיות.

מתי טיילת פעם אחרונה ולאן?
אני מטיילת כל שבת בפרדסי האיזור ודרכם אני רואה את שינויי עונות השנה, בכל יום השדות נראים קצת אחרת וזה פלא עצום בעיני. השנה לא טיילתי הרבה כי בכ פעם שקבענו טיול הוטל גם סגר אבל אני מטיילת כל יום בשבילי הלב ומגלה גילויים מרגשים. אני מקווה לטייל בפסח הקרוב.

מהו הפחד הכי גדול לך?
הפחד הוא חלק מהקיום האנושי והוא נוכח בליבי לא פעם. כשאני מזהה אותו אני מבינה שיש כאן הזדמנות לקפיצה התפתחותית ולרצון הנשמה לגדול. אני מנסה לחייך אליו, להתיידד עימו וביחד איתו לקפוץ למדרגה הבאה.

מתי בכית לאחרונה?
היום (חמישי) בבוקר.

מהי פרדס חנה-כרכור בשבילך?
בית. אנחנו גרים באחד הבתים הראשונים שנבנו בפרדס חנה. כשחייתי בחול קראתי לפרדס חנה – “טבור העולם”. אני אוהבת את פרדס חנה מאוד. את האנשים שחיים בה, את האווירה ואת המיקום.

איפה הקורונה פגשה את עולם היצירה שלך – המוסיקה, הציור, ואת החיים האישיים שלך?
כמו להרבה, הקורונה הביאה שינויים רבים. בשנה האחרונה פתחתי חנות אינטרנט שבימים הקרובים תעלה לאוויר, התעוררתי בוקר בוקר ליצירה האישית שלי בלי קשר למכירות צפויות או לא, רק מתוך כח חיים שביקש נוכחות ותחושת חופש. אני מאחלת לכולנו אביב נעים מלא בתחושת שחרור וקלילות.

יצירות רבות שלך עוסקות לאחרונה סביב מוטיב הלב. לבבות קרמיקה, נרות בצורת לב ולבבות בצורות וגדלים שונים. יש לכך סיבה מיוחדת? חיבור מיוחד אל הלב שהתחזק לאחרונה?
אהבה היא הכח הכי גדול של העולם. אני מאמינה שהעולם נברא באהבה ושבאנו לכאן להעניק ולקבל אהבה וחמלה. הלב הוא צורה של חיבוק ואיחוד בין ימין לשמאל, היום כמו תמיד ואף יותר אני מקווה ומאחלת לנו קבלה של השני והנאה משיתופי פעולה. אני יוצרת לבבות מאז שאני זוכרת את עצמי, המילון הפרטי שלי מתחיל מא – אהבה. ב – בית.

היכן אפשר לפגוש את היצירה שלך?
אזכיר קודם את שנת 2012. טסנו לאפריקה לשנתיים, שם יצרתי עם אמנים מקומיים. נהניתי מכל רגע לצד געגועים גדולים הביתה. השנה האחרונה, שנת הקורונה הביאה איתה שינויים רבים ובאמצעותה הבנתי שוב את המשמעות העצומה של יצירה בחיי. בשנה הזו יצרתי כל יום שעות ארוכות בסטודיו ויזמתי שני פרויקטים ביחד עם כ-30 אמניות מרגשות ומוכשרות מהאיזור ומהארץ. שני פרויקטים למען הקהילה, האחד למען בני הגיל השלישי, שהתרחש מיד אחרי הסגר הראשון – “לאהוב את בבושקה” כאשר כל הכסף נתרם לעמותת “והדרת – הגיל השלישי”. השני נקרא “אור בלב” וכל הכספים נתרמו לעמותת אנוש. היצירה היא כח מרפא שמזכיר לנו את היכולת והאפשרות לברוא לנו את מציאות חיינו. היצירה על האובניים היא תהליך שניתן להסתכל עליו כתראפויטי, החיבור עם חומר נוסף שרק באמצעות חיבוק, תנועה ונשימה מתאפשר יצירת כלי מזכיר לי בוקר בוקר את קסם הבריאה. השנה אני עורכת מכירה, ב”בוסתן של סבא יוסי”, בוסתן שהקמנו בפרדס חנה לזכר אביו של בעלי. בוסתן בו ישנם סוסים, עצי פרי והוא מארח גנים ותלמידי בית ספר שבאים להריח טבע. בחודש האחרון הקמנו שוק חקלאים של חקלאים שמגיעים למכור את תוצרת עמל יומם.

איפה את רואה את עצמך בעוד 20 שנה?
אלוהים יודע. אולי ביוון, חיה ליד הים, אולי בפרדס חנה באותו המקום, אולי באפריקה במדבריות סהרה. אני כן יודעת שכל עוד אני יוצרת ונעה, אני חשה חיות ושמחה בלב. מודה על כל בוקר, על השחר החדש וכל ערב על היום שהיה.

 


צילומים: דניה ויינר, דוינה זגורי ונעה זני
מעוניינים לשתף אותנו במקום האישי שלכם? יש לכם תובנות שתרצו לחלוק עם כולם? מוזמנים להשתתף במדור החדש שלנו “שישי-אישי”. לפניות: [email protected]

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מגדלור-פיד ♋

guest
0 .
Inline Feedbacks
View all comments

אולי יעניין אותך

 


 

דילוג לתוכן