כל מי שמכיר את הילה ארזה בת ה- 47 מקרית אתא לא יכול לדמיין לעצמו שהבחורה סובלת מגידול סרטני בחוליה בעמוד השדרה. ארזה, אישה בריאה בדרך כלל, שמזה כעשור משחקת בקבוצת כדור-רשת בליגה מקצועית ובשנים האחרונות הפכה גם למאמנת. הספורט כאמור, הוא חלק משגרת היומיום שלה ומטבע הדברים חשבה שכאבי הגב מהם סבלה בשנה וחצי האחרונות נבעו כתוצאה מעומס של פעילות ספורטיבית או לחילופין, תנועה לא נכונה שעשתה במהלך משחק.
כשהיא משחזרת את הדברים היא מתוודה כי בשנה האחרונה החלה לסבול מכאבי גב תחתון שהלכו והתפשטו לגב העליון, לשכמות והכתפיים. “בתור אחת שמסרבת ליטול כדורים לשיכוך כאבים, התחלתי לעשות עיסויים רפואיים ופיזיותרפיה, אך הכאבים המשיכו ללוות אותי עד כדי כך שלפני המשחקים הייתי לוקחת כדור לשיכוך כאבים ועולה למגרש”, מספרת ארזה.
רק לפני כחודש השתתפה במכביה כאחת משחקניות קבוצת הכדורשת וזכתה במקום השלישי והמכובד. כמה ימים לאחר מכן, חשה כאב חד בשכמה וחשבה לעצמה שככל הנראה עשתה תנועה לא נכונה במהלך המשחק. כעבור מספר ימים של כאבים ונטילת תרופות לשיכוך כאבים, המצב הלך והחמיר וארזה הבינה כי משהו לא תקין.
ארזה וד”ר ברבלק במחלקה לאורתופדית א של הלל יפה- על הרגליים || דוברות הלל יפה
היא הרגישה שהרגליים שלה נחלשות אט אט ובבוקר שלמחרת כבר לא הצליחה לעמוד לבדה על הרגליים. מקורביה, שראו את מצבה, הכריחו אותה להתפנות לחדר מיון באזור מגוריה. שם שוחררה הילה לביתה בטענה שצריכה לנוח. ארזה לא ויתרה ובהמלצת מקורביה פנתה לייעוץ אצל ד”ר אייל ברבלק, מנהל מחלקה אורתופדית א’ במרכז הרפואי הלל יפה, כשהיא כבר ישובה על כסא גלגלים. ד”ר ברבלק הפנה אותה לבדיקת CT שהעלתה חשד לממצא חריג בעמוד השדרה. מיד הובהלה לבדיקת MRI של עמוד השדרה שאיששה את החשד- סרטן מסוג לימפומה שהתפתח לגידול בחולייה T4 בעמוד השדרה. למחרת בבוקר נכנסה ארזה לניתוח מורכב שערך מספר שעות, במהלכו נכרתה החוליה והוצא הגידול.
ד”ר אייל ברבלק, מנהל מחלקה אורתופדית א’, שניתח את הילה, ציין: “מדובר באישה בריאה, ספורטאית, שיום אחד חייה התהפכו מקצה לקצה. היא הגיעה אלינו ישובה על כסא גלגלים, ללא יכולת לעמוד על שתי רגליה. בדיקות ההדמיה איששו את החשד כי מדובר בגידול שיושב על עמוד השדרה. הניתוח עבר בהצלחה וכעבור מספר ימים הצליחה הילה לעמוד על הרגליים”.
כעת הילה עדיין מאושפזת במחלקה האורתופדית כשהיא מוקפת במשפחה וחברים, ולפניה עוד תהליך שיקום ארוך לצד טיפולים כימותרפיים.
“אני מרגישה שהיה לי הרבה מזל. בתחושת הבטן שלי חשבתי שיש לי משהו וכאשר הגעתי ל”הלל יפה” על אף הבשורה המרה, ידעתי שאני בידיים טובות. אני מודה לכל הצוותים הרפואיים, הסיעודיים וכוח עזר, שטיפלו בי במקצועיות רבה והפגינו כלפי יחס חם, ובראשם לד”ר ברבלק שאבחן את המצב וניתח אותי במהרה ובמסירות רבה. דרך ארוכה של שיקום וטיפולים לא קלים עוד לפני, אך בעזרת המשפחה והחברים הקרובים שעוטפים אותי כל העת אני בטוחה שאעבור את זה בהצלחה”.
