חברת חשמל מצטרפת ליוזמת המטה להחזרת החטופים והנעדרים ולוקחת חלק במיזם להארת מתקנים ומבנים ברחבי הארץ – ארובות תחנות הכח בחיפה, חדרה, רידינג וגזר נצבעו כחול לבן והתנוסס עליהן הכיתוב “מדליקים את האור ״כולנו תקווה להחזרתם המהירה של החטופים והנעדרים הביתה.
אמש (מוצ”ש, 21.10) עדכן דובר צה”ל כי מספר החטופים שלגביהם אומת המידע על חטיפתם לעזה, עלה בסוף השבוע ל-210.
בשישי בלילה שוחררו משבי החמאס בעזה יהודית רענן, בת 59, ובתה נטלי בת 18. האם והבת, תושבות שיקגו בארה”ב ובעלות אזרחות אמריקאית, נחטפו בתחילת המלחמה בשמחת תורה, בעת ששהו בביקור משפחתי בקיבוץ נחל עוז. שמונה נוספים מבני משפחתן, תושבי נחל עוז ובארי, נחטפו לעזה.
בראיון לאיילת שני (מוסף הארץ) קובע דוד מידן, איש המוסד לשעבר ומי שניהל את המו”מ על שחרור גלעד שליט, כי “חלון הזמן לשחרור החטופים מצומצם ביותר, צריך לסיים את זה בתוך שבוע”. מידן יודע היטב מה המחיר שישראל תידרש לשלם בעבור השחרור, אבל “זו בעצם שאלה מוסרית — האם אנחנו מוכנים להפקיר את האנשים הללו? אני חושב שאין לנו את הזכות”. לדעתו עדיין אפשר גם בתנאים הקיימים לנהל מו”מ עם חמאס “בגלל המצב שבו שרוי כרגע חמאס”.
בסוף השבוע הודיע ארגון חמאס כי הוא מוכן לשחרר אזרחים ישראלים ובעלי אזרחות כפולה, בדגש על ילדים, נשים ומבוגרים, בתנאי שישראל תפסיק את התקיפה ותאפשר הכנסת ציוד לעזה. שחרורן של שתי החטופות, על פי החמאס, נעשה מ”טעמים הומניטריים”, ובארה”ב דווח כי הארגון נענה בכך ללחץ שהפעילה עליו קטאר.
גורמים מדיניים וביטחוניים בישראל ציינו כי החמאס הסכים לבקשת הקטארים להתחיל מהלך של שחרור חטופים, והוא מצפה שישראל בתגובה תיענה לבקשתו להפסיק את התקיפה בעזה. בישראל ציינו כי “אין ולא יהיה קשר בין שחרור חטופים להפסקת התקיפה”.
במקביל, 20 משאיות עם ציוד רפואי ומזון, שנתרם על ידי מספר מדינות ערביות ועל ידי טורקיה, נכנסו לצד העזתי של רפיח ממצרים ופרקו את הציוד. לאחר מכן המעבר נסגר. ישראל העבירה מסר למצרים ולארה”ב לפיו אם הציוד יגיע לידיים של החמאס, ולא לאוכלוסייה העזתית, או יוכנס דלק וסולר – משאיות שינסו להיכנס בעתיד לרצועה יופגזו.
